Posted on

The Last Sermon

Jack Baxter from New York and Joshua Faudem from Jerusalem are survivors of a suicide terrorist attack. Now, thirteen years later, they are going on a cinematic journey around the world to Muslim communities to discover the voices of the tolerant majority. They believe the Muslims and non-Muslims they meet can be inspired by “The Last Sermon” of Prophet Muhammad (PBUH), delivered three months before his death in 632 C.E. –

“Behold! All of the practices done in the Days of Ignorance are now under my feet…There is no superiority of an Arab over a non-Arab or of a non-Arab over an Arab or of a White over a Black or of a Black over a White, except by righteousness and piety.” vlcsnap-2016-08-08-22h12m25s13

In April of 2003, Jack Baxter and Joshua Faudem were filming a documentary about Mike’s Place in Tel Aviv, a live-music blues bar where Israelis, Arabs, Europeans and Americans mixed and spent time together. One night, an Al Qaeda-linked British terrorist blew himself up at Mike’s Place, killing three people and injuring dozens more. Jack suffered severe wounds; Joshua continued to film, capturing the horrendous scene as it unfolded.

Now, 13 years after the attack, they are filming The Last Sermon. Jack Baxter and Joshua Faudem are determined to discover and showcase the myriad aspects of Islam and its true believers. They are traveling to Muslim communities around the globe; looking for artists, reformers, activists, community leaders – and dedicated fundamentalists. Their cameras are focused on surprising, unfamiliar characters audiences have never seen on screen before.

The Last Sermon of Prophet Muhammad (PBUH) can change perceptions, and inspire Muslim and non-Muslim alike:

vlcsnap-2016-06-30-10h21m37s147“Behold! All of the practices done in the Days of Ignorance are now under my feet. There is no superiority of an Arab over a non-Arab or of a non-Arab over an Arab or of a White over a Black or of a Black over a White, except by righteousness and piety.”

The Last Sermon is the equivalent of The Golden Rule: Love Your Neighbor As You Love Yourself. Prophet Muhammad’s final public words are a call to unite and speak out against the extremist violence that threatens the possibility of a peaceful future. Jack and Joshua’s lives were changed by terrorism – by individuals who professed Islam as their religion, and who believed their martyrdom mission was a blessing. The filmmakers not only hope to find their own answers and closure – they want to complete the kind of film they were trying to make thirteen years ago.

The journey begins in the United Kingdom. Jack and Joshua’s first stop is London’s Finsbury Mosque, where the Mike’s Place terrorists once worshipped. They continue their cinematic journey across Europe, a continent challenged with waves of refugees, then on to the Middle East and beyond.vlcsnap-2016-06-30-10h27m34s125

The representation of Islam is vital in changing opinions based on incomplete information and facts. Our plan is to present new and different individuals, and not just official spokespersons. Non-Muslim audiences will be exposed to a deeper insight into Muslim communities that are neither violent nor radical, providing an alternative, three-dimensional approach.

The boldness of our vision, the true-life experiences of the filmmakers, and the professionalism of our production ensures The Last Sermon will be a compelling film.

 

Posted on Leave a comment

The Fisherman Project

20120829-Morondava town-Betania Illé-Fishermen village 222

The sun beats down on their tanned and sunburnt bodies, harsh winds knock against their frail vessels, and chill water engulfs their skin raising goosebumps everywhere.  Their minds pine for the comforts of their meager homes on the shore and their lungs scream for oxygen as the swim to the surface from a deep dive on a single breath. They are the fishermen of seven seas and each has his own hardships, abilities, needs, goals and necessary catch.  Some must dive without equipment, some must lay traps, and still others must search far from home for any catch.  But they all do it for the same reason; to live.  Whether just for food or to earn a living, they must fish – their lives and their family’s lives depend upon it.

This is the story of “the Fisherman,” as seen through his own eyes. This documentary will portray a fresh blend of the personalities and bold attitudes of a diverse group of local fishermen and the ecological crises that drastically affect their everyday life. In this enthralling journey through the seven seas, we will show the harmonic and delicate relationship these men share with the seas. We will see, firsthand, the captivating struggle fishermen face. As they scour the sea in search of a catch, we will witness the ecological problems that are severely tarnishing the world’s seas and the fishermen’s ability to make a living out of fishing.

TANZANIA 2011-Description images (low) 06

“The Fisherman” will tell the story of fishermen from different countries and oceans around the world: like Eli Rosilio, Mohamed “Modhi” Johari, Dario Diaz, Nickolas Gourlas, and Tawfiq. So far, we have begun shooting in Greece, Tanzania, Madagascar and Patagonia thanks to our traveling partner, photographer and marine researcher, Paula Faiferman. Along with continuing to shoot in these locations, this project will travel to Argentina, Israel, and Portugal to film the fishermen and the beautiful ocean scenes. This documentary will show the gripping techniques used for everything from diving for Argentinian scallops to fishing Greek sea sponges out of Mediterranean Sea bottoms.

 

Chaos has partnered with Asif Strategies, and professional oceanic photographer Paula Faiferman to film the global story of these local fishermen.  Together, we are striving the capture the hardships and excitement they face, as well as the environmental destruction they see.  We will show audiences the high definition beauty of the seven seas; taking care to show the magnificent variety of sea life the different fishermen traverse through every day. It is time someone spoke for the little guy, it is time their splendid adventures were shown to the world.

AAA_8089

All pictures by Paula Faiferman.

Posted on

Special Award at Animadoc for “Living with shadows”

WOOHOOO! WE’VE GOT IT!

We have been awarded the first prize at Animadoc Copro for “Living with Shadows”, directed by Ayelet Cohen and supported by The Claims Conference. We thank Orna Yarmut from Copro for hosting our project at Animadoc. Shahaf Ram created the animation, Meni Elias is our cinematographer, Amnon Carmi edited our trailer, inbar klingel and Andrei Rozenblat are our additional cameraman, Hadas Kalderon has preformed as Mania Horowitz, Professor Gideon Greif is our academic consultant, and finely we are lucky to have Dr. Michael Dickel as responsible for our international Outreach. Accidentally the GoogleDoodle of today is dedicated to Lotte Reiniger, animation pioneer, predated Walt Disney by more than a decade. Her work with Silhouettes resembles to our cinematic approach in this movie.

So now we will be looking for more production grants and funds and are excited to shoot this movie soon!

Posted on

ישראלים מצחיקים

  • בדיחות טובות כמו פעם, כדי לזכור לצחוק ולחייך גם כשמחיר המילקי והגז בשמיים. סדרת אינטרנט חדשה שהשקנו בגלל המצב. מה שמזכיר לי בדיחה; יהודי נוצרי ומוסלמי מתים ומגיעים לגן עדן, פתאום בא שר החוץ…

Posted on Leave a comment

אבי בוחבוט/ קורות חיים מקצועיים

 כללי/ אני מנהל את סרטי כאוס, חברה להפקת סרטים שייסדתי מתוך כוונה ליצור סרטים מעוררי מחשבה ובעלי ערך אומנותי, המקדמים שינוי ותיקון חברתי. בעבודתי עומדים לפני ערכים של שוויון, אחווה וחירות, ותשומת לב לרב תרבותיות ולהגנת הסביבה. כיוצר סרטים עצמאי, יש לי ניסיון ברמה מקצועית גבוהה בכל מקצועות ההפקה והיצירה של סרטים; ניהול, הפקה, בימוי, כתיבה, צילום ועריכה.

השכלה/ בוגר בהצטיינות של החוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב, תואר BFA (84-87), לימודי פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים שלא תואר (82-84). לאורך השנים התמחות בסדנאות פיתוח תוכן, כתיבה, הפקה, מדיה חדשה ושיווק באינטרנט.

ניסיון/ אני עושה סרטים מגיל 15. מאחורי עומדות כ- 30 שנות ניסיון מקצועי ביצירת סרטים ועבודותיי כיוצר וכמפיק נרכשו ושודרו בכל ערוצי הטלוויזיה המרכזיים בישראל, וכן בבתי הקולנוע ובאינטרנט.

הוראה וייעוץ/ אני משמש כלקטור וכיועץ אומנותי לקרן הקולנוע הישראלי(2013-2014). מרצה לקולנוע באוניברסיטת אריאל (2000 ועד היום לסירוגין) ומנחה סדנאות כתיבה אינטואיטיבית, הפקה של סרטים, וסדנאות קולנוע גרילה ליצירה במדיה חדשה.

אינטרנט ורשתות חברתיות/ אני פעיל באינטרנט וברשתות החברתיות, ומתמחה בשיווק, פרסום, קידום מסרים ומיתוג שלי ושל לקוחותיי, שירותיהם ומוצריהם. יש לי ניסיון בהקמה ובניהול של אתרים וקבוצות ממוקדות בפייסבוק, וכן בניהול ובהפצת תוכן במדיה החדשה, בפלטפורמות השונות ברשת.

שרותי הפקה/ אני מפיק ומביים סרטי פרסום ושיווק, הדרכה ותדמית. בין לקוחותיי; איקאהאביב, אוסיף, משרד הביטחון, תלתן, פלייר וכן ארגונים כמו; One Voice, israel21c, J-Street, , אקים, המחנה המשותף, לצד לקוחות בינלאומיים כ-  Louis Vuitton, Lili Diamonds, Buena Vista, Belles Montres, James Allen, IDC ועוד. כמו כן אני עורך ומצלם ראיונות ויוצר סרטים ביוגרפיים ואישיים.

תכונות הפקה וניהול/ לאורך השנים צברתי ניסיון רב ביצירה, ניהול ובהפקת פרויקטים בנדל”ן ובהפקות לטלוויזיה ולקולנוע בהיקפים גדולים של כוח אדם ותקציבים. אני  עצמאי ונחוש, מקורי ויצירתי שחושב מחוץ לקופסה. יש לי יכולת לתכנן ולבצע צעדים טקטיים מושכלים מתוך ראייה אסטרטגית רחבה. צברתי ניסיון רב ויכולת לגייס משאבים ותקציבים, לנהל מו”מ וליצור התקשרויות עם לקוחות ועם עובדים. שגרת עבודתי כרוכה ותלויה בעבודת צוות הרמונית, והעבודה בשעות לא שגרתיות היא שגרה עבורי.

כתיבה ופיתוח תוכן/ יש לי ניסיון וידע מקצועי רב הן ככותב וכעורך תוכן והן כמנחה סדנאות כתיבה ופיתוח תוכן. אני שולט הן בצד הכתיבה ליצירה, והן בכתיבה לצרכים עסקיים עבורי ועבור לקוחותיי. פרט לעברית, אני שולט היטב בשפה האנגלית והצרפתית ויש לי יכולת ניסוח טובה מאוד בכתב ובעל פה.

עבודה עם צעירים/ לאורך השנים הניפה סרטי כאוס דגל של הכשרה ושילוב של יוצרים ועובדים צעירים ומוכשרים בענף הקולנוע. מעת לעת אני מייעץ ומסייע לצעירים ועולים חדשים המתחילים את דרכם בתעשיית הסרטים. מדי שנה אני מעסיק מתמחים המגיעים לישראל במסגרת פרויקט מסע של הסוכנות היהודית, וסרטי כאוס אף זכתה בתואר “מעסיק מצטיין” מטעם מסע וקרייר ישראל.

שרות צבאי/ רס”ן במילואים. בשירות הסדיר שימשתי כקצין הבינוי של גייסות השריון, והייתי שותף לפריסה בקו רמון לאחר הסכם השלום עם מצרים. ניהלתי וריכזתי פרויקטים בתקציבים שנתיים בסך כמאה מיליון ש”ח. עוד שימשתי קצין מטה במפקדת גי”ש, אחראי על תוכניות אופרטיביות מסווגות. עם כניסת צה”ל ללבנון מוניתי למפקד מחנה משטרת מטולה, כשתחת פיקודי כ- 100 איש, עד לסיום שירותי בסוף 1982. השלמתי כ- 25 שנה בשרות המילואים, כקצין איסוף וניתוח נתונים בחמ”ל במפקדת גייס.

פילמוגרפיה/ יצרתי והפקתי סדרות וסרטים רבים הוקרנו ושודרו בערוץ 2, קשת ורשת, ערוץ 1, ערוץ 10, ערוץ הילדים ובפסטיבלים ובבתי קולנוע בישראל ובעולם. בין סרטיי; סינדרום ירושלים, גינת עדן, מה מצחיק פה?, דו”ח איבגי סוויסה ועוד. למידע נוסף:  http://www.chaosfilms.co.il/en/about-us-heb/

פרסים/ הפרויקטים שהפקתי וביימתי זכו בתמיכה ובפרסים של; קרן תרבות אמריקה ישראל, קרן הקולנוע הישראלי, קרן רבינוביץ’, האקדמיה לקולנוע, עדשת הזהב, קרן מוגרבי, פסטיבל הקולנוע הישראלי בפריז ובסאן פאולו.

Avi during the shootings of Docma, Ufran Morocco

נולדתי: 18.02.1960  |  נשוי ואב ל- 4 בנות  |  אני דובר עברית, אנגלית, צרפתית ומעט ערבית.

Posted on

‬ תנועת קול אחד/ להעצים את הקולות המתונים

אודות תנועת קול אחד/

תנועת קול אחד היא תנועה בינלאומית ועממית המעצימה את קולם של ישראלים ופלסטינים מתונים‫,‬ להפעלת לחץ על הנהגותיהם לקראת פתרון של שתי מדינות לשני עמים‫.‬ התנועה מבקשת לגבש הסכמה רחבה לפתרון הסכסוך‫ ולבנות תשתית אנושית שתניע את הציבור לקראת הסכם קבע ומקיף על-בסיס מו”מ בין ההנהגה הישראלית והפלסטינית, אשר ישים קץ לכיבוש, יבטיח ביטחון ושלום לשני הצדדים ויפתור את כל הסוגיות בהתאם למשפט הבינלאומי והסכמים בילטראליים קודמים. קווי 67 מהווים את הבסיס להקמתה של מדינה פלסטינית, עם גבולות קבועים בהם יחולו שינויים בהסכמת שני הצדדים. התנועה מכירה בכך שאלימות על-ידי כל אחד מהצדדים לעולם לא תהיה אמצעי כשר לסיום הסכסוך.

תנועת קול אחד היא תנועה בינלאומית של אנשים אשר מאסו בסכסוך המתמשך ומוכנים לתמוך באופן פעיל בתהליך רציני אשר יוביל להסכם כולל, אשר יגשים את התקוות והאמונות של שני העמים, ויוביל לפתרון של שתי מדינות ולסיום הסכסוך באמצעות הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית, אשר חיה בשלום ובביטחון לצד מדינת ישראל, פתרון שישים קץ לאלימות בשני הצדדים. ישראלים ופלסטינים אינם מסכימים על כל הנושאים. הם חיים במציאות שונה, עולם הערכים, התרבות והסיפור ההיסטורי שלהם שונים. אף-על-פי-כן, הסכסוך איננו בין יהודים למוסלמים, ימין לשמאל או אפילו בין ישראלים לפלסטיניים. הסכסוך הוא בין מיעוטים קיצוניים הקיימים בשני הצדדים וקול אחד שפוי,מתון, חפץ חיים ודומם.

  תנועת קול אחד מבקשת להעצים את הקול הזה ולהשפיע על מקבלי ההחלטות לפעול לפיו.

התנועה פועלת בשלושה אפיקים מרכזיים:

  • רתימת מנהיגים, מקבלי החלטות ומעצבי דעת קהל מכל הקשת הפוליטית והחברתית לקידום התהליך המדיני וישראל בטוחה, דמוקרטית ומשגשגת.

  • יצירת שיח ציבורי צופה עתיד, המבוסס על הסכמה רחבה ואחריות אישית אזרחית דרך העצמת קולו של הרוב המתון וחפץ החיים.

  • הנעת צעירים מובילים עלמנת ליצור את המחר, היום. הצעירים מעורבים בעשייה בדרכים מגוונות, ביניהן תכנית המנהיגות (fellowship) המעניקה ידע, מיומנויות ומסגרת ייחודית לפעילות.

כיום מתמקדת התנועה בניפוץ חומת האדישות והייאוש המקיפה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובענקת הזדמנות ייחודית לישראלים ליצור את המחר היום. בתנועה חברים אזרחים מכל רחבי הארץ וכמו כן מנהיגים חברתיים, פעילים אזרחיים וסגל רחב של מומחים, מכובדים, סלבריטאים ומנהיגים רוחניים התומכים בערכי התנועה ובמטרותיה. התנועה נתמכת על-ידי תורמים פרטיים, קרנות פילנטרופיות מהארץ ומהעולם וחברות מהמגזר העסקי.

התנועה נוסדה ב-2002 על-ידי איש העסקים דניאל לובצקי.

פתרון של שתי מדינות בין מדינת ישראל לבין העם הפלסטיני, המבטיח עצמאותה והמשכיותה של מדינת ישראל, , מבטיח ביטחון ושלום לשני הצדדים ופותר את כל סוגיות הסדר הקבע, על פי החוק הבינלאומי והסכמים בילטראליים קודמים. קווי 1967 מהווים את הבסיס להקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות ברי קיימא עם שינויים שיוסכמו ע”י הצדדים. התנועה מכירה בכך שאלימות על ידי כל צד לא תהיה אמצעי לסיום הסכסוך.

 

http://www.onevoice.org.il/news

Posted on

One Voice\ Eye Opener – Imagine 2018

About One Voice

OneVoice is an international grassroots movement that amplifies the voice of mainstream Israelis and Palestinians, empowering them to propel their elected representatives toward the two-state solution. The Movement works to forge consensus for conflict resolution and build a human infrastructure capable of mobilizing the people toward a negotiated, comprehensive, and permanent agreement between Israel and Palestine that ends the occupation, ensures security and peace for both sides, and solves all final-status issues in accordance with international law and previous bilateral agreements. The 1967 borders form the basis for the establishment of an independent, viable Palestinian state, with permanent borders and any modifications to be agreed upon by both parties. The Movement recognizes that violence by either side will never be a means to end the conflict.

Our mission is premised on the notion that everyday people have a crucial role to play in creating the political conditions necessary to propel their leaders toward ending the conflict and the occupation. While a majority of Israelis and Palestinians support the two-state solution, an emphasis on the risks of an agreement and the compromises it entails has led many to lose sight of the transformative change that peace can bring. An increasing percentage also doubt they will see such an agreement in their lifetimes, widening the ‘incredulity gap’ of those who would readily accept a two-state compromise but cannot envision one.

From the Caucus to End the Arab-Israeli Conflict that we established in the Israeli Knesset to our “Wake Up! What Is Your Role Campaign?” to mobilize Palestinians to end the occupation and the conflict through non-violent activism, we are providing the centrist mainstream on both sides with the opportunities and tools to build momentum for a peace agreement and #2StatesNOW.

We are the only grassroots organization working in parallel with Israelis and Palestinians to empower the mainstream center in each society. Our independent offices in Tel Aviv, Ramallah, and Gaza City appeal to the national interests of both sides, catalyzing the mainstream public to be pro-active in their support for a final status agreement. While we applaud the essential work other groups do to facilitate cross-cultural dialogue and promote “Track II” diplomacy, we are action-oriented and advocacy-driven, energizing the public to demand accountability from political leaders to deliver an agreement.

Summery of One Voice Activities\ 2008

 

1) Who funds OneVoice?

Individuals, foundations, corporations, and governments – Israeli, Palestinian, and international. A financial review is available in our 2013 Annual report.

2) Do you really think you have an impact?

Yes. This is not to say that it will be easy. Our principal objective is to mobilize people both to demand more of their leaders and to support them in concluding an agreement to end the conflict and the occupation. As Nelson Mandela famously declared, “It always seems impossible until it’s done.”

3) Is this an attempt to impose a Western solution on a uniquely Middle Eastern problem?

No. We are supporting a solution by Israelis and Palestinians for Israelis and Palestinians. Our mission is specifically to help the majority on both sides who support the two-state solution to realize their goal.

4) Why do we support the two-state solution?

The two-state solution is the only solution that allows for the national aspirations of Israelis and Palestinians to be realized, ensuring lasting dignity, prosperity, and security for both sides. A negotiated two-state outcome is the only one that can end all claims, resolve all final status issues, and truly end the conflict. An independent, economically viable state of Palestine can only be a benefit to its neighbors, as can a secure and prosperous Israel. In the eyes of the international community, a two-state solution is the only legitimate solution to decades of war that can lead to a true democratic finality for Israelis and Palestinians, with equal rights for their citizens and a global opportunity for investment and progress. It remains the only solution that is accepted both by the international community as well as the majority of Israelis and Palestinians.

5) How can we move forward with the belief in moderates when violent extremism persists on both sides?

Average citizens on each side – Israeli and Palestinian – often abstain from vocalizing their moderate views because they fear that the other side lacks a contingent of moderates. While moderates are out there, they feel powerless and partnerless. We give people the opportunity to raise their voices, neutralize violent absolutist viewpoints, and seize back the agenda for conflict resolution. It is important to note that while addressing the phenomenon of extremism, we are not ignorant of the roots of the conflict, or the policies and the facts on the ground.

6) What does the number of supporters represent?

The number is a reflection of signatories to our various campaigns since our founding, all of which endorse the two-state solution and the principles of the OneVoice Movement. When people now add their voice, they are demonstrating their support for our common message, which can be found alongside the ticker.

http://onevoicemovement.org/

Posted on

דמיין 2018/ בין ישראל ללבנון

סיפור מתוך “דמיין 2018″/ בין ישראל ללבנון/ מאת זוהר שכטמן
חולון – אני נוסעת, הדרך שקטה. הדלקתי את הרדיו והתנגן בו שיר מוכר. הוא אהב את השיר הזה, אהב מאוד… אני זוכרת שמאז שהיה קטן הוא אהב את השיר. הוא ידע את כל המילים בעל פה, מילים שאני לא אזכה כבר לשמוע אותו אומר. חלק מההתמודדות עם אובדן כל כך קשה, אובדן של בן, זה להתמודד עם הכותרת שתמיד תרחף מעל הראש שלך, כמו מדבקה נצחית שעליה כתוב “אם שכולה”. היום אני הולכת לפגוש אישה שעוברת את מה שאני עוברת, התחושה, המדבקה, ויותר מהכול הגעגוע. אבל אני איבדתי את בני בצבא ההגנה לישראל ואילו היא מלבנון. אם הייתי מקבלת את הפנייה הזו בתקופה אחרת, אני לא באמת חושבת שהייתי מסכימה. אני לא חושבת שהייתי מבינה ומודעת לעובדה שגם היא, כנראה, חיה כמוני תחת כובד השכול. ועדיין, יש בי קצת חששות מפני המפגש – איך זה יהיה בעצם לפגוש אותה, האם אוכל להרגיש חופשייה לדבר באמת מלב אל לב?

ביום חמישי שעבר סוכמו פרטי המפגש. בשעה 12:00 בבוקר, בפארק השלום, במקום שפעם עמד בסיס צה”לי על הגבול שבין ישראל ללבנון. והנה עכשיו אני מטרים ספורים מאותו מקום, שם גם אני וגם היא שכלנו בנים – הגבול. הגעתי, והנה אני רואה אותה כבר שם, ציפיתי דווקא שתיראה אחרת – שתלבש לבוש דתי. אבל היא יושבת שם, בחולצת טריקו וג’ינס, לא ממש שונה ממני.

“שלום”, אמרתי וחייכתי אליה. היא השיבה לי בחיוך.

התחלנו לדבר ולמרבה הפלא, השיחה התנהלה בעברית שוטפת ודווקא לא עסקה רק במכנה המשותף שלשמו התכנסנו. דיברנו על הכל, בפתיחות ובנוחות. סדר היום של שתינו אינו שונה במיוחד, והיא דווקא מצאה חן בעיני – אישה בעלת גישה חיובית, חוכמת חיים ויכולות. כשהסתיים המפגש החלטנו שנשמור על קשר. אני באמת מקווה שנצליח למרות המרחק. ועדיין, גם אם לא נצליח, המפגש הזה נתן לי נקודות מבט חדשות, קו מחשבה פתוח יותר, ותובנה אחת שלא תעזוב אותי לעולם – אדם הוא אדם. הוא חי, הוא צועק, הוא בוכה, הוא צוחק, הוא אוהב, הוא נפגע, הוא אדם. בלי כל קשר למין, גזע ודת.

* זוהר שכטמן, בת 13.5 מחולון, היא חברה בארגון הצופים.

המאמר נכתב עבור תחרות החיבורים “Imagine 2018” (imagine2018.org) ומופץ על ידי שירות החדשות של Common Ground בשיתוף עם עמותת “One Voice” (onevoicemovement.org).

מקור: תחרות החיבורים “Imagine 2018” מטעם עמותת “One Voice” ו-CGNews, 4 בספטמבר 2008, commongroundnews.org

Posted on

ג’ייסון אלכסנדר: לקחת חלק בדרמה למען השלום

מאמר מאת ג’ייסון אלכסנדר, אודות הצורך לקחת חלק במאבק למען השלום במזרח התיכון:

Playing Your Role: A Middle East Peace Drama by Jason Alexander
The Middle East is a very difficult stage to play upon. Without doubt, it is a good drama. And on occasion, there are situations so unimaginable, if not ludicrous, as to make them almost comic. But the cast is constantly changing, the audience is often disengaged and it seems at times that no one is actually running the show. So, how does one find their role?

On May 16, I will be joining a panel of experts organized by the OneVoice Movement at 92Y in New York City to explore this very point. We will discuss what civil society can do to rekindle and fuel the hopes for peace between Palestinians and Israelis. I am, by no means, one of those experts. Nor need I be to understand the importance of this cause and the value of participation from people in all walks of life — both directly engaged in this conflict and supporting from the outside.

I found that looking at the Israeli/Palestinian conflict from an outside vantage point was actually quite distancing. The history of the conflict, the personalities, the violence, the distrust, and the seeming lack of viable solutions made meaningful involvement feel impossible. What changed that, for me, was changing the vantage point.

I’ve visited the region several times, many with OneVoice during delegation trips, and each time my interest and activism in this conflict increased because I not only saw and heard with my own eyes and ears, but through those living the conflict daily.

Event number one: while visiting a kibbutz in the north of Israel, I learned of an interesting exchange during a security patrol. The kibbutz is situated on a hill at the bottom of which sits an Arab village in Lebanon. Despite the ongoing struggles, the kibbutz and the village had been good neighbors — sharing resources, celebrating each other’s holidays and generally looking out for each other. Then, a fundamentalist group came into the village and forcefully took over day-to-day operations.

To the outside observer, the two environments were now deadly enemies. One night on patrol, the security team for the kibbutz encountered an elderly man from the village who was about to fire two mortar rockets into the kibbutz. The team confiscated the rockets and then realized that they all knew this man. They reminded him of how they had all been such good neighbors, how their children all played together, of how they had spent many happy times together and then asked the man why he now hated them so much that he would attack them. The elderly man answered, “I don’t hate you. There is no work. There is no income. The fundamentalists pay me seventy-five dollars for each rocket I fire at an Israeli target. For one hundred and fifty dollars, I can support my family for six months. I cannot say no. But I have no hatred for you. In fact, give me the rockets and give me the one hundred fifty dollars and I will fire at the fundamentalists”. This “conflict of ideologies” was no such thing. This was a desperate act of survival.

Event number two occurred in Los Angeles in the mid-90’s. OneVoice founders and board members Daniel Lubetzky and Mohammad Darawshe had come to talk about their vision for a new path to peace for Israel and Palestine. I was dubious. I thought this was merely an appeal for money that would be thrown cavalierly at an impossible project. But during their presentation, Mohammad spoke about why he chose to devote himself to OneVoice. He spoke of his young son, Fadi, and of how remarkable this boy’s dedication to goals had been. Fadi had promised his father that he would be the top student in his class, and succeeded. He promised he would be captain of the soccer team, and succeeded. And then one day, he came to his father and promised that he was going to be a martyr. He was twelve years old. Mohammad then spoke of how he would stop at nothing to make this goal one that his son would never keep. And as he was weeping, so was I. Mohammad was a father. I was a father. His child was my child. And I had to help.

Those are the stories that do not get told in this conflict. We on the outside do not get these glimpses of reality. We see and hear about Israelis and Palestinians only when they are defined by the global media as “occupiers,” “terrorists,” and “victims.” But we forget that they are fathers and mothers and sons and daughters and neighbors and doctors and shop-owners and farmers and students. It is those roles, those definitions that make possible the name of the organization I support — OneVoice. Because in those roles of family and community and shared interests, we do all speak with one voice — our voice of humanity.

At 92Y, OneVoice is unveiling its new strategic vision, the “Peoples’ Blueprint.” OneVoice is creating activists out of everyday people and forging links with local, national, and global stakeholders to create positive facts on the ground toward a two-state sol.
Article Source, Huffington Post: http://www.huffingtonpost.com/jason-alexander/onevoice-israelis-palestinians_b_3271691.html

Posted on

Playing Your Role\ A Middle East Peace Drama

Playing Your Role: A Middle East Peace Drama by Jason Alexander
The Middle East is a very difficult stage to play upon. Without doubt, it is a good drama. And on occasion, there are situations so unimaginable, if not ludicrous, as to make them almost comic. But the cast is constantly changing, the audience is often disengaged and it seems at times that no one is actually running the show. So, how does one find their role?

On May 16, I will be joining a panel of experts organized by the OneVoice Movement at 92Y in New York City to explore this very point. We will discuss what civil society can do to rekindle and fuel the hopes for peace between Palestinians and Israelis. I am, by no means, one of those experts. Nor need I be to understand the importance of this cause and the value of participation from people in all walks of life — both directly engaged in this conflict and supporting from the outside.

I found that looking at the Israeli/Palestinian conflict from an outside vantage point was actually quite distancing. The history of the conflict, the personalities, the violence, the distrust, and the seeming lack of viable solutions made meaningful involvement feel impossible. What changed that, for me, was changing the vantage point.

I’ve visited the region several times, many with OneVoice during delegation trips, and each time my interest and activism in this conflict increased because I not only saw and heard with my own eyes and ears, but through those living the conflict daily.

Event number one: while visiting a kibbutz in the north of Israel, I learned of an interesting exchange during a security patrol. The kibbutz is situated on a hill at the bottom of which sits an Arab village in Lebanon. Despite the ongoing struggles, the kibbutz and the village had been good neighbors — sharing resources, celebrating each other’s holidays and generally looking out for each other. Then, a fundamentalist group came into the village and forcefully took over day-to-day operations.

To the outside observer, the two environments were now deadly enemies. One night on patrol, the security team for the kibbutz encountered an elderly man from the village who was about to fire two mortar rockets into the kibbutz. The team confiscated the rockets and then realized that they all knew this man. They reminded him of how they had all been such good neighbors, how their children all played together, of how they had spent many happy times together and then asked the man why he now hated them so much that he would attack them. The elderly man answered, “I don’t hate you. There is no work. There is no income. The fundamentalists pay me seventy-five dollars for each rocket I fire at an Israeli target. For one hundred and fifty dollars, I can support my family for six months. I cannot say no. But I have no hatred for you. In fact, give me the rockets and give me the one hundred fifty dollars and I will fire at the fundamentalists”. This “conflict of ideologies” was no such thing. This was a desperate act of survival.

Event number two occurred in Los Angeles in the mid-90’s. OneVoice founders and board members Daniel Lubetzky and Mohammad Darawshe had come to talk about their vision for a new path to peace for Israel and Palestine. I was dubious. I thought this was merely an appeal for money that would be thrown cavalierly at an impossible project. But during their presentation, Mohammad spoke about why he chose to devote himself to OneVoice. He spoke of his young son, Fadi, and of how remarkable this boy’s dedication to goals had been. Fadi had promised his father that he would be the top student in his class, and succeeded. He promised he would be captain of the soccer team, and succeeded. And then one day, he came to his father and promised that he was going to be a martyr. He was twelve years old. Mohammad then spoke of how he would stop at nothing to make this goal one that his son would never keep. And as he was weeping, so was I. Mohammad was a father. I was a father. His child was my child. And I had to help.

Those are the stories that do not get told in this conflict. We on the outside do not get these glimpses of reality. We see and hear about Israelis and Palestinians only when they are defined by the global media as “occupiers,” “terrorists,” and “victims.” But we forget that they are fathers and mothers and sons and daughters and neighbors and doctors and shop-owners and farmers and students. It is those roles, those definitions that make possible the name of the organization I support — OneVoice. Because in those roles of family and community and shared interests, we do all speak with one voice — our voice of humanity.

At 92Y, OneVoice is unveiling its new strategic vision, the “Peoples’ Blueprint.” OneVoice is creating activists out of everyday people and forging links with local, national, and global stakeholders to create positive facts on the ground toward a two-state sol.
Article Source, Huffington Post: http://www.huffingtonpost.com/jason-alexander/onevoice-israelis-palestinians_b_3271691.html

Posted on

אל תהיה פראייר, תהיה מצביע!

תנועת קול אחד וגם אנחנו קוראים לכל בעלי זכות הבחירה בישראל להצביע ולהשפיע. מדובר במערכת בחירות חשובה וחשוב שקולך יישמע. אל תהיה פראייר – תהיה מצביע! כיכר רבין, כיכר המחאה, שנתיים לפני המחאה למען צדק חברתי.

Posted on

מי שלא מצביע הוא פראייר! – רוטשילד, שדרות המחאה

תנועת קול אחד וגם אנחנו קוראים לכל בעלי זכות הבחירה בישראל להצביע ולהשפיע. מדובר במערכת בחירות חשובה וחשוב שקולך יישמע. אל תהיה פראייר – תהיה מצביע! שדרות רוטשילד, שנתיים לפני המחאה למען צדק חברתי.

Posted on

Many people in Israel & Palestine either do not believe that the conflict can end, or do not understand the urgency with which it must. Imagine 2018 is a bold initiative asking citizens to visualise Israel & Palestine in 2018- either positively or negatively- and urge them to build their own future.

Israelis & Palestinians disagree about many things, but one shared feeling that resonates across both societies is a deep cynicism, scepticism and hopelessness about the future & the prospects for peace. Yet peace is attainable & a two state solution is viable- but time is running out. Ordinary citizens need to see what is possible, understand the compromises needed to get there, & the role they can play as individuals; they must also understand that this window of opportunity is closing fast.

Solution

We will ask Israelis & Palestinians three key questions:
1. What will 2018 look like?
People must visualise the future- both the positive & negative possible 2018s- they may live in. Peace, security, prosperity & legitimacy; or violence, stagnation, isolation & hopelessness.

2. What will it take?
Both futures are possible. Compromises will be needed to enable the positive future to emerge.

3. What is your role?
Every citizen has a role, & the power to make a difference. People matter.

Posted on

דמיין 2018/ ישראל בעידן של שלום

תנועת קול אחד – OneVoice נוסדה בשנת 2002 במטרה לחזק את הקול של הרוב המתון כנגד האלימות ובעד הסדר של שלום. בתנועה חברים אזרחים מתונים מישראל ומהעולם אשר מבקשים להשפיע ולקדם סדר יום מתון ולחזק את החברה האזרחית. התנועה יוזמת השנה פרוייקט מיוחד במהלכו יתבקשו תלמידים בגילאי 13-18 מישראל ומהרשות הפלשתינאית להשתתף בתחרות שתאפשר להם להציג את החזון שלהם לעתיד. תלמידים מישראל יתבקשו ליצור חיבורים מקוריים אשר יעסקו בשאלה: כיצד תראה מדינת ישראל בשנת 2018, בעידן של שלום ? מטרת הפרויקט היא להציג בפני תושבי האזור ובפני אזרחי העולם, חזון יצירתי וחיובי אשר יעניק השראה לתושבי האזור ויאפשר לצעירים לשרטט עתיד אחר ומלא תקווה.

תנועת ”קול אחד“ תעניק הזדמנות לכל ילד ישראלי או פלשתינאי בין הגילאים 18-13 להשתתף בתחרות מיוחדת שמטרתה לאפשר לילדים משני הצדדים להביט אל האופק ולתאר עולם חדש ואחר מזה שאנו חיים בו היום. אנו מעוניינים לאפשר לתלמידים מישראל והרשות הפלשתינאית לנסות ולהשפיע על עתידם על ידי קידום רעיונות יצירתיים אשר יתנו לתושבי האזור השראה ותקווה לעתיד טוב יותר בעשור הבא. הפרויקט יהיה פתוח בפני כל התלמידים בטווח הגילאים הנ“ל אשר ירצו להשתתף בתחרות. הצעירים יוכלו לנסח באופן חופשי את חלומותיהם ושאיפותיהם. לאחר מיון העבודות יועברו היצירות הנבחרות לבימאים מובילים מישראל ומהעולם אשר יפיקו על בסיס הרעיונות של הזוכים סרט דוקומנטארי אשר יוצג ברחבי העולם.

Posted on

צינירומן/ האמנים והיצירות שהשתתפו בתערוכה

דליה וחיים אידיסיס יזמו תערוכה של יצירות פלסטיות (ציור, פיסול, צילום, עיצוב…) שעשויות כולן מ-300 הספרים שנותרו אצל המוציא לאור. יצירות שיביעו בלי מילים את התחושות הקשות אודות מצב הסופרים בישראל, שיתארו את מצב האמנות בעידן התאגידים, את מצב האומן הנאבק על פרנסתו, ואת כל אלה כראי לתרבות הישראלית וכיווני התפתחותה במאה ה-21. דליה וחיים חילקו את הספרים שנותרו לאמנים פלסטיים שהסכימו להשתמש בספרים כחומר גלם ליצירה שתתייחס למצב הספרות, האמנות, האמן והתרבות. חיים כתב לאמנים:  “התערוכה תהיה אנדרטה לתרבות שהשתלטו עליה כוחות שוק עוינים שמטרתם היחידה היא רווח גדול ומהיר ככל האפשר, והם שיונקים את מעט הכסף שזורם בעורקיה, ומקדשים את הנורמה הנפסדת שמה שמשתלם לכלכלה של המוֹכר, הכי טוב לתרבות של הקונה”. לאמנים הרבים שנרתמו לרעיון הצטרפה איסי ממרכז תרבות ענב ונידבה את החלל העירוני שהיא מנהלת. דליה הפיקה ואצרה את התערוכה והם יצאו לדרך שהיא עצמה המסר.

רוב האמנים היו מעדיפים לראות מזומנים במקום את יצירתם בחזרה, אך אף יצירה מן היצירות שהוצגו בתערוכה לא נמכרה. התערוכה הייתה אולי כישלון כלכלי, וכעת היא מבקשת לפחות לא להפסיד את השיעור ולכן מצולם הסרט הזה. להלן מוצגות העבודות שהוצגו בתערוכה ושמות האמנים שהשתתפו בה, ושחלקם ישתתפו בסרט. כשמתבוננים ביצירות צריך לזכור שהן נוצרו מתוך הזדהות של האמנים עם מצב הסופרים בישראל, וכי חומרי הליבה ממנה נוצרו מהדפים ומכריכת הספר.

Posted on

צילומי עירום של ישראל שווילי דלפו לרשת

 עם פרסום תמונותיו של שווילי מול מאות ישראלים עירומים כביום היוולדם. דובר ש”ס הודיע כי ש”ס לא תצטרף לממשלה בראשותו של אדם חסר מוסר כמו שווילי. ח”כ גפני הודיע כי יקדם חקיקה שתשית סקילה או עשרים שנות מאסר על התערטלות בציבור, אפילו אם היא נעשתה לצורכי אומנות. כאמור, הסערה הפוליטית דתית התחוללה עם דליפת התמונה מפרוייקט העירום של ספנסר טוניק בים המלח, ובה נראה שווילי בבירור עומד בסמוך לאתר הצילומים כשמצלמה בידו. אמיליו אספרנצה, דוברו של שווילי מסר בתגובה “זהו עוד ספין מבית מדרשם של מתחרנו הפוליטיים. שווילי הוא צלם חובב, והוא בסך הכל הוזמן לשמש כצלם שני לספנסר”. עוד הוסיף: “מפלגת בשביל ישראל תומכת באומנות והיא תגדיל את תקציב התרבות בישראל לפחות פי חמש עד לגובה 1% כמו במדינות המתקדמות בעולם. אנחנו גם נקדם פתיחה של חופי נודיסטים, ומסלולי רכיבה על אופניים בעירום”.

אמיליו אספרנצה, יועצו הפוליטי של ישראל שווילי
אמיליו אספרנצה, יועצו הפוליטי של ישראל שווילי

שווילי הגיב היום בביטול: “בגרוזיה היינו שוחים ביחד בעירום בנהר, ושום דבר רע לא קרה לנו. להפך, ככה הכרתי את אליזבטה אישתי לשעבר”. עוד מסר היום שווילי בתגובה: “אלוהים ברא אותנו עירומים, אבל את הבושה יצרו גברים טיפשים וביישנים שלא מבינים שאישה ערומה זה דבר יפה. גם אני לא מתבייש בגוף שלי, ואני לא מתבייש לראות נשים וגברים ערומים. אם לא הייתי מוזמן לצלם כאן הייתי מתפשט בשמחה ומצטרף לחבורת האנשים השמחים האלה, שמקבלים את עצמם במו שאלוהים ברא אותם.”

Posted on

מרקל וקלינטון תומכות בשווילי

לאחר ביקורה הבלתי צפוי של אנג’לה מרקל, גם הילרי קלינטון הגיעה לביקור בזק בישראל. שתיהן הגיעו אל הכנסת כדי לתמוך באופן פומבי במועמדותו של ישראל שווילי לראשות ממשלת ישראל. כידוע לשווילי יש קשרים ענפים עם מנהל מחסני הזהב בפורט נוקס. קלינטון הזמינה את ישראל שווילי לסיור בארה”ב וביקשה ממנו לתמוך פומבית במועמדותה שלה לנשיאות ארה”ב. שווילי, ששמח מאוד לפגוש את גב’ קלינטון, סירב בנימוס: “אינני לא יכול להתערב בבחירות במדינות אחרות, כמו שאני מצפה מן האמריקאים שלא יתערבו בבחירות בישראל. בכל מקרה אני מתערב איתכם שמה שהיה לא יהיה. לא בישראל ולא בארה”ב. החגיגות נגמרו. מילה של שווילי.”

אנג'למה מרקל מכריזה על תמיכתה בישראל שווילי