Documentary Drama > 80 Min. > Digital Beta & DVcam >Part 2 of a trilogy
Producers, Director & Writer: Avi Bohbot
Languages: Belarusian, English, Hebrew, Russian
Source: Chaos Films Ltd
Production Status: Editing – Rough Cut, fund raising
This heartfelt documentary follows Kopel Kolpanistky – holocaust survivor, partisan and author of Sentence to Live – during one of his last pilgrimages to his home village of Lachwa, Belarus. Family, friends, and fellow survivors join him as they revisit their difficult past and rediscover the land where they once lived. For both the young and old who join Kolpanistky on his visit, this family tale epitomizes the emotional struggle in which the tangible proof of their history comes to life.
At the age of 15, Kolpanistky witnessed what was arguably the first ghetto uprising in World War II, losing his entire family in the process. Out of nearly 2,350 Jews that lived in the ghetto, Kolpanistky was one of 90 that survived the war. After hiding in a nearby forest for several months, he joined a partisan unit and eventually moved to Israel. In one of his last visits to Lachwa before his death in 2011, Kolpanistky tells his story with chilling candor as he recalls both his fond childhood memories and the horrors he endured.
In his company were some who had never been to Lachwa before. The effect this experience had on them was life changing. The Three Vows follows Kolpanistky’s companions as they revisit their former homes and villages, and pay respects to memorials and burial grounds where nearly 1200 Jews were massacred during the uprising.
The camera captures every intimate moment; the raw intensity of the group’s reactions is juxtaposed with the serene backdrop of the Belarusian landscape. Amid this contrast, The Three Vows illustrates an intimate portrait of a survivor’s retrospective, a journey come full circle as they rekindle their history.
How does one cope with a past they cannot overcome? The War After follows the descendants of Nazi perpetrators and Jewish Holocaust survivors who embark on an extraordinary journey that begins in Berlin.
Carrying an unbearable weight, these descendants come together in a rare workshop that recreates traumatic events from the lives of their parents and grandparents. Led by an Israeli and German psychotherapist, these participants expose their emotional struggles through theatrical role playing. Inside the inner circle of this workshop and on a haunting train ride to Auschwitz, we witness deeply personal transformations that encase a remarkable therapeutic process.
Gaining insight into how the descendants of both victims and aggressors suffer today, The War After reveals the emotional carnage left in the wake of the Holocaust. A man, struggling to reconcile with the fact that his father was a friend of Hitler’s, shares his pain with a woman whose mother survived the camps only by accepting that her body must be resigned to the enemy.
“In the workshop I represent the guilty side.” Hilda (Granddaughter of an SS Officer and Workshop Leader). The descendants of Nazis in the group arrive at the workshop feeling as though there is evil in their blood that must be cleansed. How do you redefine yourself as a compassionate, benevolent human being when you were raised by a generation of hate?
“As a child I was beaten so hard by my Mom and Dad.” Jacob Naor (Israeli son of holocaust survivors and Workshop Leader). The descendents of Holocaust survivors in this workshop are struggling to overcome complex layers of guilt and victimization. Some abused, some molested or abandoned by their parents, these participants bare the burden of knowing that their parents suffered in ways impossible to imagine. Does this diminish the pain they experienced in their childhood?
On a mission to absolve their inherited guilt, the non-Jewish members ask the Jewish members of the group to travel with them to Auschwitz. The request is an impossible one for the descendants of survivors to accommodate, and their refusal sends a painful split through the group.
Determined to confront their conflicted pasts, the descendants of Nazi’s board the train without their Jewish piers. Feeling abandoned, the journey is more difficult than expected. Entering the camp, we follow these Germans as they walk in the footsteps of ghosts. Invoking and recreating haunting scenes, each participant records a video diary of their experience. Sitting in the barracks, and standing in the showers, does confronting an incomprehensible past change your perspective of the present?
ביטחון: שתי מדינות לעם אחד. גרוזיה וישראל לעם ישראל. יש כאלה שאומרים לי: עזוב את גרוזיה, מה יש לך מגרוזיה?!!! מה יש לי מגרוזיה?! מה יש לי מגרוזיה?! ואם הם יתחילו לירות עלינו טילים?? אתם באים ללמד אותי על גרוזיה? אני נולדתי בגרוזיה! גרוזיני, אתה מעצבן אותו, מביא לך אותה בטיל!!!… אז בשביל הביטחון אני אומר – שתי מדינות, אפילו שלוש, אפילו ארבע – לעם אחד. גם עודף ביטחון לא דבר כל-כך טוב. היה לי חבר, בחי-אלוקים, בחור עם עודף ביטחון – ניסה לשדוד בנק עם סכין יפנית, אם זה לא עודף ביטחון עצמי אז אני לא יודע מה זה עודף ביטחון ואני יודע מה זה עודף ביטחון. באתי לבקר אותו בבית סוהר, אמרתי לו: בוריס, לשדוד בנק זה מינימום אקדח, אז מה הוא אומר לי? היה לו אקדח בכיס, אבל הוא לא חשב להוציא אותו כי הוא לא הרגיש שיש לו פרטנר. הסניף בכלל היה סגור.
ההמנון:
אם רוצים שיפחדו מאתנו ולא יתעסקו אתנו הגויים האנטישמים אז צריך להחליף את ההמנון הבכייני: הנה, למשל הג’ודייקי זאב זכה באליפות אירופה – הפיל לקרשים את כל הגויים שנלחמו נגדו, ובסוף מה? נעמד על הפודיום של המקום הראשון והתחילו להשמיע את “נפש יהודי הומייה”… מה זה ההתבכיינות הזאתי? במקום שיהיה שיר: “מי שיגע בנו אנחנו נפוצץ לו את הפרצוף בלי עין הרע לציון צופייה, אתם תיזהרו מאיתנו, באמא שלכם, אם אתם לא רוצים שנעשה לכם את הנפש הומייה”, זה המנון!! עם ביצים!! שישמעו אותו הגויים וישקשקו מארץ ציון ירושלים!
ייסוד תנועת נוער אידיאולוגית של המפלגה – “נוער בשבילי”.
החלת “מס-סקס”:
תוכנית מיסוי חדשה שבה משלמים רק על מה שנהנים. אין סיבה שאנשים ייהנו מסקס ושהמדינה תעמוד בצד – לא מרוויחה מזה כלום וגם לא נהנית.
אוצרות טבע:
אנחנו נתקן טעות גיאוגרפית היסטורית: נעביר את הכנרת לנגב, כי שם המקום שלה, ולא בצפון, איפה שממילא יש מים. חיפושי הנפט יופסקו מיד – שלא יקרה מה שקרה עם הגאז – מצאו גאז בים התיכון ומאז אין גאז. ומה קורה עם החשמל שהמחירים שלו כל הזמן עולים? היום אם אתה לא עובד בחברת חשמל לא משתלם אפילו להתחשמל: ואם עובדי חברת החשמל לא משלמים על החשמל שהם צורכים, אז חברי כנסת שעובדים בבית המחוקקים לא צריכים לשלם על פשעים שהם עושים.
Language: English, French, Spanish, Hebrew, Portuguese, Arabic, and more
“Tell me what you eat and I will tell you who you are!”
Food is not just a collection of groceries. It is a culture, a way of life, and philosophy. No wonder the national cuisines are like dictionaries – phrase books which help to understand the language of a people. The people of Israel love to eat, and love to argue where to eat. Therefore, in order to master the “Israeli language,” we want to personally acquaint viewers with the restaurants and cafes of the Jewish state.
The turbulent and complex history of the country’s “three religions” did not contribute to the birth of a unified culinary culture, therefore, in Israel there does not exist what could definitely be called “Israeli cuisine.” The Arabs, remaining within the territory, lay down their own culinary style. Sephardic Jews, who came from Southern Europe and North Africa, added something of his own. Ashkenazi Jews, immigrants from Northern and Eastern Europe, were brought to the promised land with their own customs. That is why this country’s kitchens are as diverse as its culture. To all this, add globalization and modernization, and get a culinary portrait of the Old City.
In our film, we want to present stories of four restaurant and cafe owners in the Old City of Jerusalem. As you know, this place is a collection of different religions, ethnicities, cultures and customs. People with different ideologies and religions live side by side in an area of 0.9 sq.km. Our four protagonists are living in four different areas of the city. Although they live 20 minutes from each other and have similar lifestyles, they probably have never met. They enter the city through different gates, yet shop in the same markets and are equally delighted by guests.
Visual
In order to reflect the rich tapestry of colors and textures that Israel presents, we are planning to combine different formats, styles, and techniques. We’ll shoot most of the film in color on a digital camera, but some of the sequences will be shot on film, and some will be black and white.
We will use crosscutting and using multi-image screens to show the relative characters of our film.
In the film’s sound design, we will use natural sound (sounds of kitchens, markets, street musicians, etc.). We will also focus on the details of the interior, such as personal objects of our heroes, that will give them a more intimate and revealing portraits.
Treatment
The Old City of Jerusalem is a place where tradition runs thick. Aside from the centuries of religious strife etched into its stones, the traditional aspect is most apparent in the Old City’s dining options. Small, family-owned restaurants specializing in one or two traditional dishes abound, and legions of fiercely loyal customers have kept many of them in business for generations.
Our protagonists are residents of four different quarters of the city and representatives of different religions and faiths. For some time, we will follow the lives of our heroes and their restaurants. We will observe where and how they choose foods for cooking and learn the secrets of traditional food and family recipes. Spontaneously, we will celebrate national and religious holidays with them and get acquainted with their friends and relatives.
Currently, Israel is actively developing movement to save its supply of food. Volunteers come to the cafes and restaurants and ask the owners to share their surplus products, which are then sent to the poor. At the end of the day, the poor may have access to an exquisite steak or marbled meat from expensive high-end establishments. The volunteers come in all four restaurants to pick up surplus food for the needy. We will follow the work of the volunteers, and see who receives the dishes of our four restaurants.
Jerusalem is often called the Holy City, but exactly what emanates holiness is rarely discussed. For many people, Jerusalem derives its holiness not from the remnants of the Jewish Temple, not from its significance in the days of Jesus, and not from the mosques on the Temple Mount, but from one humble food item: hummus. Even if its religious and cultural sites were to disappear tomorrow, Jerusalem would still be a worthy tourist mecca just because of its hummus. In the Muslim quarter, we get to know the owner of Cafe Ramadan. In the back of the market is this place which only the most curious tourists would find. This is a small cafe, where for 200 years the Ramadan family has made hummus. Friends, family members, residents and occasional visitors come here after work. One may order tea or coffee, smoke, talk, watch TV, or get acquainted with neighbors. Mr. Ramadan compares himself and his family to a fish that can live only in the walls of the Old City. “If we get to the shore, we die,” he says, adding that his sons will someday continue his father’s business.
Small falafel stands have long been a symbol of Israel. In the maze of colorful streets of the Jewish Quarter hides a small place where locals and tourists come. The host, a second-generation owener, likes to speak with the guests, and often invites them to the family table. Tourists often come here to relax from the hustle of the Old City and Israeli’s come specially to eat their falafel. The place is never empty, because at few relatives are always present, keeping the owner company.
Jack, the youngest of four brothers and a former drug dealer, is now co-owner of a successful restaurant in the Christian Quarter. 7 years ago, the four brothers decided to leave their profession, to return to where they were born, and open a restaurant. In 7 years, the brothers have become successful businessmen. Now the restaurant feeds almost 60 people, including cousins and second cousins and other relatives. The owners prefer European food and service, and the restaurant is a symbol of their lifestyle.
Emil, a resident of the Christian Quarter, is a third generation Orthodox Christian and Arab. Emil lives near Ramallah, and every day comes to the Old City at 7am to work. He cooks cooks himself and no one is included in the process. Emil goes to the market and carefully selects all his products by himself. All the food should be flawless, as the family often has dinner in the restaurant, and his wife is his harshest critic.
יוצרים ומפיקים: אבי בוחבוט, משה נחמיאס | תסריט ובימוי: אבי בוחבוט | 90 דק’ | בטא דיגיטל | גרמנית, עברית, אנגלית, צרפתית
המלחמה שאחרי הוא סרט ראשון מתוך סדרה של סרטי מסע דוקומנטרים שצולמו באירופה מנקודת מבטם של ניצולים ובני ניצולים. הסרטים בסדרה עוקבים אחרי מסעותיהם בגרמניה, בילורוסיה, פולין, אוקראינה וצרפת. הניצולים וצאצאיהם מבקרים בעריהם ובכפריהם 60 שנה אחרי המלחמה, ומביטים מחדש בשכניהם, במולדתם שבגדה בהם ובעיקר בעצמם.
האם יהודים בני ניצולים יכולים לקבל את ידם המושטת לסליחה של גרמנים בני נאצים?… אף הם קורבנות… מהצד השני.
יעקב נאור הוא פסיכותרפיסט ישראלי ובן לניצולי שואה. הִילדֶה מולר-גותה, היא פסיכותרפיסטית גרמנייה, נכדתו של קצין אס. אס. שניהם מנחים סדנת פסיכודרמה בברלין שבה צאצאים של נאצים נפגשים עם צאצאים של ניצולי שואה. זהו מבט מעמיק ונדיר על השתקפות השואה בחיי הגרמנים בדור שלנו, סוג של טאבו שהם מעדיפים שלא לעסוק בו. השואה שלנו. השואה שלהם. במשך השנים האחרונות עקבנו אחר התהליך התרפויטי האינטימי והדרמטי בסדנא. כמו בחיי הגיבורים גם בסרט אין וגם לא יהיה הפי אנד.
מספר דמויות מרכזיות מובילות את העלילה; בין היהודים: ניאה היא סופרת ובתה היחידה של ניצולים ששבו לברלין מיד אחרי המלחמה. היא אם לילדה אוטיסטית שכמו הוריה שלה היא אינה מחבקת אותה. אלמה מתקשה להשלים עם העובדה שאימה מסרה אותה לאימוץ. היא מגלה שהיא הפכה זונה לאחר המלחמה, רק מפני שכך שרדה גם בגטו ובמחנה הריכוז. בין הגרמנים: אורסולה היא בתו של קצין אס אס שחמק מעונש מוות וברח, שנוצלה מינית על ידי אביה החורג, גם הוא קצין אס אס. לותר מתקשה להמשיך לחיות עם ההכרה שאביו היה אנטישמי כל חייו ואף סייע לנאצים לפני ואחרי המלחמה.
בשיאו של הסרט עומד ביקור באושוויץ, אליו יוצאים המשתתפים בסדנא לאחר שנתיים של טיפול ובניית אמון הדדי. ואולם יהודי הסדנא מסרבים להצטרף למסע והמשבר בין הצדדים מחריף. חברי הקבוצה מתמודדים עם רגשות האשם שלהם באמצעות טקסי זיכרון והמחזת סיטואציות דרמטיות יוצאות דופן במחנות ההשמדה. במפגש הבא הנתק בין הצדדים מגיע לשיאו והקבוצה מתפרקת. היא נבנית חלקית מחדש רק לאחר שנה לצורך ביקור בישראל.
The sun beats down on their tanned and sunburnt bodies, harsh winds knock against their frail vessels, and chill water engulfs their skin raising goosebumps everywhere. Their minds pine for the comforts of their meager homes on the shore and their lungs scream for oxygen as the swim to the surface from a deep dive on a single breath. They are the fishermen of seven seas and each has his own hardships, abilities, needs, goals and necessary catch. Some must dive without equipment, some must lay traps, and still others must search far from home for any catch. But they all do it for the same reason; to live. Whether just for food or to earn a living, they must fish – their lives and their family’s lives depend upon it.
This is the story of “the Fisherman,” as seen through his own eyes. This documentary will portray a fresh blend of the personalities and bold attitudes of a diverse group of local fishermen and the ecological crises that drastically affect their everyday life. In this enthralling journey through the seven seas, we will show the harmonic and delicate relationship these men share with the seas. We will see, firsthand, the captivating struggle fishermen face. As they scour the sea in search of a catch, we will witness the ecological problems that are severely tarnishing the world’s seas and the fishermen’s ability to make a living out of fishing.
“The Fisherman” will tell the story of fishermen from different countries and oceans around the world: like Eli Rosilio, Mohamed “Modhi” Johari, Dario Diaz, Nickolas Gourlas, and Tawfiq. So far, we have begun shooting in Greece, Tanzania, Madagascar and Patagonia thanks to our traveling partner, photographer and marine researcher, Paula Faiferman. Along with continuing to shoot in these locations, this project will travel to Argentina, Israel, and Portugal to film the fishermen and the beautiful ocean scenes. This documentary will show the gripping techniques used for everything from diving for Argentinian scallops to fishing Greek sea sponges out of Mediterranean Sea bottoms.
Chaos has partnered with Asif Strategies, Ecoocean (two wonderful organizations that can provide a wealth of knowledge on the seven seas) and professional oceanic photographer Paula Faiferman to film the global story of these local fishermen. Together, we are striving the capture the hardships and excitement they face, as well as the environmental destruction they see. We will show audiences the high definition beauty of the seven seas; taking care to show the magnificent variety of sea life the different fishermen traverse through every day. It is time someone spoke for the little guy, it is time their splendid adventures were shown to the world.
לצד צמיחה דרמטית של אוכלוסיית בני האדם על כדור הארץ, מצטמצמות כיום עתודות המזון בעולם. המשבר קרוב מאי פעם למרות מראית העין של השפע בחיינו. הים גוסס, לאחר שהיה לנו לאורך הדורות מקור מזון מרכזי. קהילות דייגים ברחבי העולם ישקפו את האסונות הפוקדים את הים, דרך תנובת הרשת המצטמצמת שלהם.
הסרט הוא ניסיון להציף את אחת הבעיות האקולוגיות הגדולות והמשמעותיות ביותר של דורנו – מצבם המדאיג מאוד של ימי העולם. בתהליך ההפצה שלו חומרי הסרט יעובד ויפורקו גם לתוכן שיוצג במדיה חדשה. 71% מכדור הארץ שלנו מורכבים מאוקיינוס. מאכלי ים הוא המקור העיקרי לחלבון למיליארדי אנשים על פניו. הקשר של האדם לים היה מאז ומעולם קשר קיומי הדוק. עוד בימי קדם שהשם “שבעת הימים” תיאר את מקווי המים שהיו ידועים אז ועד היום ששם זה מתאר את כל האוקיינוסים המוכרים בעידן המודרני.
הסרט עוקב אחר סיפוריהם של קהילות דייגים ברחבי העולם, גברים ונשים שחייהם מסתמכים על כמות הדגים שהם יביאו עימם הביתה בסוף היום, זה מזונם וגם פרנסתם. קהילות אלו ראשונות להבין על בשרן, את מה שכבר ידוע כיום לכל מי שמצוי באסונות הסביבתיים הגלובליים – החיים הימיים מדלדלים מיום ליום. אחריות כבדה מוטלת על כתפי הדייגים במציאת האיזון בין הכרח הפרנסה ובין השמירה על הים ועל היצורים החיים בו תוך הקפדה על דייג מבוקר. איזון זה מופר כמובן על ידי דייג מתועש וחסר גבולות.
אנחנו מבקשים להציג את מערכת היחסים העדינה בין הדייגים ובין הים. זהו סיפור על האנשים של הים, מתרבויות שונות ומנופים מהפנטים שונים. לאורך השנה האחרונה נסענו ונפגשו עם הדייגים המקומיים באי קלימנוס ביוון, טנזניה, מדגסקר, פטגוניה, ובימים אלה ממש אנחנו מצלמים בפורטוגל. למדנו במהלך המסעות הללו כי האנשים האלה חולקים אורח חיים דומה מבלי שפגשו האחד את השני.
הפרויקט שלנו מבקש לחצות את כל הימים – שבעת הימים כפי שתוארו בעת העתיקה – האוקיינוס הארקטי, האוקיינוס האטלנטי הצפוני, האוקיינוס האטלנטי הדרומי, האוקיינוס השקט הצפוני, האוקיינוס השקט הדרומי, האוקיינוס ההודי והאוקיינוס הדרומי. בתחקיר שלנו חקרנו ואיתרנו מספר קהילות דייגים פוטנציאלים לתיעוד בכל אחד מהימים הללו, שיכולים להשתתף בפרויקט שלנו ולייצג את החזון שלנו. רובם ככולם במשבר העמוק אי פעם מבחינת כמו הדגה שהם צדים.
דייגים אלה נושאים מדי יום בעול הפרנסה ההופכת להיות קשה יותר ויותר. רובם מסרבים לוותר על הקשר עם הים ומקפידים לשמור עליו, משום שהם חשים מחוברים אליו עמוקות. הם מבינים כי המשבר האקולוגי אליו נקלעו הימים הם בהכרח אחריות האדם המודרני, מימי המהפכה התעשייתית ועד היום. כאמור המשבר רק מחריף והסרט הזה מבקש להניף דגל שחור נגד כל התעשיות המחריפות את מצבו החמור של הים בכל רגע ורגע, בתקווה שזה יביא לשינוי דחוף בתודעה.
מדובר בהפקה שתצולם ברחבי הימים בעולם כולו. ההיקף הבינלאומי של ההפקה מתאפשר הודות לפאולה פייפרמן (בתמונה), הצלמת וחוקרת הימים השותפה ליצירתה. הודות לה יש לנו נגישות והזדמנות להציג מקומות אקזוטיים מקצות העולם, שרק מעטים מגיעים אליהם.
הכוונה שלנו היא להתאים כל יבשת/ארץ שבה יוקרן הסרט תותאם גרסה משלה. לא מדובר רק בשינויים של שפה, אלא בדגשים של תוכן, כך שיושם דגש מיוחד בכל גרסה, על הצגת הים הגובל בחופיה של המדינה המשדרת. כלומר זה יהיה אותו סרט בינלאומי, שבו יוצגו דייגים מכל העולם שיישקפו ברמה מקומית את המשבר האקולוגי שחווה הים.
המאמצים הבינלאומיים במאה ה-20, להגדיל את זמינות המזונות העשירים בחלבונים, הובילו למאמצי הממשלות להגדיל את ענף הדיג. מדיניות חיובית, הלוואות ותמיכות הולידו עלייה מהירה של פעולות דיג תעשייתיות גדולות, שהחליפו במהירות ספנים מקומיים, כמקור אספקה למאכלי ים. ציי דיג בעולם מבצעים דיג מסיבי ובלתי מבוקר כדי לשמור ביקוש, ולא מאפשרים התחדשות של אוכלוסיות דגים. דיג של רוב הזנים המבוקשים, כמו: הכתום roughy, בס ים צ’יליאני, וטונה הכחולה סנפיר, קרס.
ספינות דיג גדולות שנועדו ללכוד יצורי ים שוכני מעמקים, ברצפת האוקיינוס, תרמו אף הן לנזקי המערכת האקולוגית של האוקיינוס. משקעים המכילים מזהמים שבו והתרווחו בעבר לתוך האוקיינוס ושרשרת מזון. שלל הלוואי, שיכול להגיע לכדי 90% ממה שהוא נתפס ברשתות אלה, לעתים קרובות נזרק חזרה לים למות.
הצהרת כוונות
פאולה היא אמנית וצלמת טבע ועבודתה מכתיבה סגנון מסויים. כפי שתבחינו במצגת הוידאו של הפרויקט היא איננה צלמת שגרתית והיא מתמודדת עם תיעוד האובייקטים המצולמים ועם סביבת חייהם יוצא דופן. העדשות רחבות ולמרות זאת הגיבורים נדמים קרובים מאוד לצופה במסך. המבט של הצלם הוא סבלני וסקרן, כפי שטבעי שיעשה צלם טבע, אם הוא מבקש ללכוד את רגעי הקסם שהטבע מזמן. הסגנון שלה אומץ על ידינו בשמחה, משום שהוא מאפשר ליופיו של העולם, האדם ובעיקר הים לפרוץ דרך המסך עד שאפשר כמעט לחוש אותו. פאולה היא הצלמת הראשית של הסרט והבחירה בנקודת מבטה המיוחדת להוביל את הסרט היא מכוונת, ונועדה לאפיין את הסגנון הוויזואלי של הסרט. צריך להבין שעבור הדייגים העולם לא מסתיים על פני האדמה ופני המים, כמו למרבית בני האדם. לעיתים מרכז עולמם הוא דווקא מה שמתחת לפני המים. מצב הביניים המתואר בתמונה הנ”ל, חצייה מתחת למים וחצייה מעל, הוא מצב טבעי אצל פאולה. האמת היא שבכל רגע שזה מתאפשר היא מבקשת לצלול עם מצלמתה אל מתחת לפני המים, אל העולם הרבגוני והמופלא הזה, הגווע כעת לנגד עיני מצלמותינו. מתחת לפני הים נפעיל בנוסף גם את מצלמות הגו-פרו החדשות, המאפשרות גמישות יוצאת דופן לצד איכות העולה על צילומי ה- HD. אנחנו נצמיד את המצלמות לדייגים ולחבריהם ונעקוב אחריהם מקרוב ומרחוק, באמצעות מצלמותיה הנוספות של פאולה. מצלמה וידאו נוספת תעסוק באיסוף עדויות. זו תהייה מצלמה דוקומנטרית קלאסית שעיקר תפקידה הוא איסוף הקולות של הדייגים, והנצחת פניהם צרובות השמש לצורך פרויקט התיעוד האינטרנטי. בכוונתנו למפות ככל יכולתנו את מפת העולם בעדויות של דייגים מודאגים שידגימו לצופים בעולם את חומרת המצב.
תסריט ובימוי: אבי בוחבוט | הפקה: יובל דלשד, אבי בוחבוט | הופק בחסות: וואלה, מועדון לנדרובר, מכוניות המזרח, אמגזית
מיני סדרה דוקומנטרית | 50 דק’ לפרק | 4 פרקים | עברית, ערבית, אנגלית | הפצה: הופץ בישראל 2002, ערוץ 2 “קשת”
פרק 1/ חזרנו אלייך שנית
הסדרה “שלום על ארבע” מתחקה אחר מסע היסטורי למדבר המערבי במצרים המשמש פריזמה לתיאור מצב השלום הקר עם מצרים. מדובר במסע שפרץ את הסכמי השלום עם מצרים, והראשון מסוגו אותו מתירים המצרים. המסע התאפשר רק לאחר התערבות אישית של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, מן הצד הישראלי, ונשיא מצריים, מובארק, מן הצד המצרי. באקט הסמלי הזה הסתתרה תקווה הדדית גדולה לקראת נירמול היחסים בין הצדדים. תקווה שנכזבה בינתיים באינתיפאדת אל-אקצה.
חיליק ואסתי מגנוס, מובילי המסע, הם ממפוני סיני. הם לא שבים לסיני בלב קל. חלק ממשתתפי המסע שלחמו בסיני משחזרים את ימי המלחמה בצער. הקשר המחודש עם המצרים שמלווים אותם ומגוננים עליהם יוצר מערכת יחסים חדשה וחברית. מבעד למערכת היחסים המורכבת בין המצרים לישראלים, מתפתחת אחווה מדברית נדירה שמאחדת ביניהם.
פרק 2/ אואזיס
הדהרה המשוחררת בדרך ללא שבילים היא מסוכנת ומסתיימת בתאונה בים החולות הגדול. למרות שבג’יפ שהתהפך לא נפגע איש, נוצרים לחץ ומתחים, המתפוגגים רק כאשר השיירה מגיעה לנאת המדבר סיווה המיתולוגית, ולמקדש האוראקל הגדול. בתום המשבר הקבוצה מתאחדת מחדש והישראלים והמצרים הופכים לאחד.
פרק 3/ מסע אל תוך הנפש
המדבר השחור והמדבר הלבן שכמעט ולא תועדו מעולם, הם מהמראות הנדירים והמרהיבים בתבל. בעקבות המפגש המדהים עם תושבי נאות המדבר המבודדות, ועם יופיו המשתק של המדבר עצמו, חווים משתתפי המסע חוויה רוחנית עמוקה שמשנה את תמונת עולמם, ומחדדת דווקא את הגעגועים ארצה. העולם כל כך גדול והאדם כל כך קטן וזה לא באמת חשוב.
פרק 4/ השיבה הביתה
מציאות של חשדנות הדדית בין ישראל למצרים, הופכת את המסע חזרה הביתה לקשה ומורכב. זיכרונות המלחמה ומחיר השלום שבים לתודעה והפחדים והחשדנות ההדדיים צפים ועולים שוב. הליווי המשטרתי הצמוד מחלץ את הנוסעים הישראלים האבודים בקהיר, ומוביל אותם למקום מבטחים, הרחק מהפירמידות.
דוקומנטרי | 50 דק’ | תסריט, בימוי והפקה: יובל דלשד, אבי בוחבוט | עברית | הופץ בישראל 2002, ערוץ 2 קשת
בבסיס עלילת הסרט עומדת חבורת ג’יפאים מגובשת ונועזת במיוחד. הם נוהגים בדרכי הארץ באהבה, והחיבור שלהם לאדמה ולארץ ישראל הוא טבעי וטהור, ופשוט כמו שכבר שכחנו שעוד אפשר. הם מכירים דרך הגלגלים כל זיז סלע, כל אבן דרך במדבריות שהג’יפים שלהם מטיבים לחצות. ארץ ישראל מעולם לא הייתה מוחשית כל-כך, כמו בסיור עימם, מפורקת לפירורי חול וצמח, חיות ובני-אדם. טירוף היא מילת מפתח המאפיינת את האתגרים שהם מעמידים מול הג’יפים המשופרים שלהם. בשביל האנשים הללו ג’יפים, אינם תחביב, הם מרכז עולמם. רק התוספות והשיפורים שכל אחד מהם השקיע בג’יפ שלו, יקרים בד”כ הרבה יותר ממחירו הכולל של הג’יפ. בדרכם במדבר הם בוחרת תמיד את הדרך הקשה, המאתגרת אותם ואת מכונות המדבר שלהם. הג’יפים שלהם מטפסים על מצוקים שלטאה דביקה לא הייתה מעזה לרדת בהם. הם יורדים בגאיות שמים היו חוששים לזרום בתוכם. סכנה היא שם המשחק, וגבולות הסכנה קרובים תמיד אל ההגה. כולם כאחד הם בוגרי יחידות קרביות מיוחדות, ואולי זה לא במקרה. הקבוצה מתאפיינת באחוות לוחמים ובמסירות הדדית יוצאת דופן. החברות ביניהם, גם אם היא איננה ארוכה בזמן, היא עמוקה ואמיתית. אחוות גברים מהסוג שניתן לראות אולי רק בין לוחמים בצבא או בין חברי ילדות. ההתגייסות למען הקבוצה ולהגנה על היחיד היא מובנת מאליה. אם אחד מהם נתקע באמצע המדבר, האחרים נוסעים לחלץ אותו בכל רגע, מרחק שעות נסיעה בלי למצמץ אפילו. אם חלילה קוראת תקלה באחד הג’יפים כולם מתגייסים לסייע, גם לזרים, ללא כל תמורה.
אריק הוא יבואן עצים, והוא מנהיג החבורה המוביל את המסעות במדבר. משה הוא פרקליט מצליח, ג’ורדן מנהל חברה גדולה לעבודות עפר, מאור מגדל אפרוחים רכים, טל הוא סיטונאי מזון גדול, כרמי הוא טייס קרב, קסטרו מנהל בית-אבות וישראל עושה משהו סודי באינטרנט. לכולם מקצועות חופשיים, ואת המתחים המצטברים במשך השבוע הם פורקים על הג’בלאות בסוף השבוע. לא מדובר באנשים משועממים הזקוקים לחוויות מרטיטות בשעות הפנאי שלהם, אלא באנשים שהג’יפים הם מרכז עולמם. אנשים אלה מכורים לחוויית הג’יפים – הם ימכרו את האימא שלהם כדי לקנות חלק חדש ל”סופה” שלהם – יתגרשו מאהובותיהם רק כדי לצאת עם חבריהם לטיולי עבירות במדבר – וישדדו קברים כדי לשפר ולו במעט את מומנט נעילת הדיפרנציאל, אם יש בכלל דבר כזה. חוט השדרה והסיפור המרכזי של הסרט – מסעות הג’יפים בהנחיית אריק – יהיה תיעוד המשתתפים השונים במסעות עבירות קשים במיוחד. עלילת הסרט תיבנה סביב המסע המתמשך במדבר, תוך חיתוך למסגרות של מעין “תחנות” במסע – אז נראה ונאפיין את הג’יפאי הישראלי לסוגיו ולסוגי פעילויותיו. וכך לאורך המסע הבלתי אפשרי עם אריק וחבריו, נפגוש מדי פעם את דמויות ותופעות הג’יפים והג’יפאים השונים הקיימים בארץ, ונאפיין אותם עפ”י תכונותיהם הידועות.
“תחנות” הדרך יכללו בין היתר: התכנסות מאות ג’יפים ביום שישי אחה”צ, לאתגר טיפוס מול המצוק בחוף מנדרין. ביקור במוסך הג’יפים המיתולוגי של חמיס, בונה הג’יפים המיתולוגי מחולון. עידו, ממציא ובנאי ג’יפים מיוחדים, שנראים כאילו יצאו מהסרט האפוקליפטי “מקס הלוחם בדרכים”. נתן, פחח ומעצב מחדש של ג’יפים מפיברגלאס. יענקל’ה, מיתוס בפני עצמו, מבכירי הג’יפאים בארץ ידבר. תחרויות מרוץ שטח בג’יפים. תיעוד ג’יפים עירוניים על נהגיהם ונהגותיהם בעיר. כמו כן מצויים בידינו חומרי ארכיון ממסעות ג’יפים בחו”ל – חציית הרוביקון בארה”ב, ראלי הפרעונים במצריים, תחרויות מהירות בקפריסין, ותחרויות עבירות בירדן, תורכיה, יוון ואפילו הרשות הפלשתינית. וורוּם! וורוּם!
בימוי: אבי בוחבוט | תסריט והפקה: יובל דלשד, אבי בוחבוט | 50 דק’ | עברית, תרגום אנגלית | הופץ בישראל 2002, ערוץ 2 קשת
פסטיבלים: פסטיבל ירושלים | פסטיבל “Religion Today” טרנטו, איטליה
סיפור עלייתה ארצה של קריסטין, צעירה גרמנייה ולא יהודייה, בת למשפחת כמורה, שכל חייה חלמה לעלות ארצה ולקשור את גורלה עם העם היהודי בארץ ישראל. היום, 14 שנים לאחר שנקלטה כאן לראשונה, היא מרגישה עדיין זרה בארץ. אות קין דבק בה בגלל עברה הגרמני, ושורשיה הנוצריים. היא מתגיירת בתהליך אורתודוכסי נוקשה ונוטלת על עצמה זהות חדשה ושם חדש – יהודית. אולם גם לאחר שהשלימה את חלומה והתגיירה, היא מוצאת עצמה זרה כאן בינינו, יהודיה חדשה ודחויה. לאורך כל הדרך היא נתקלת במה שהיא מכנה “קיר הזכוכית” של החברה הישראלית, שמסרב לאפשר לה להיות אחת משלנו. הטאבו הנוגע למקור שורשיה הגרמני והנוצרי, מונע מבעדנו מלקבל אותה לחיקנו בלב שלם. לאחר שנואשה כמעט מלקבל את חותמת ההכשר הבלתי נראית של החברה הישראלית, היא מאמינה שלעולם לא נניח לה להיות אחת משלנו. בסרט זה היא מתפכחת ובוחנת מחדש את חלומה הגדול לחיות כיהודיה בישראל, חלום שמתפורר עתה אל מול המציאות הקשה.
במאי: אבי בוחבוט > תסריטאי: חיים אידיסיס > שחקנים: שלמה בראבא, אדיר מילר, יבגניה דודינה, לוסי דובינצ’יק, מיכה סקלטר, לירית בלבן, אמנון אבוטבול > מפיקים: מיכאל תפוח ואודי זמברג > הפצה: הפקות תוצרת הארץ.
בלפור הינו בעל הבית הטרי של בית קפה שכונתי נאה וחמים בפריפריה. הוא אלמן ותיק, והוא חי לבד אך לא בבדידות. יש לו חוג חברים נאמן ומצומצם, בצד חוג מכרים גדול, הנובע מסוג העסק שבבעלותו. פרץ ודוידוביץ הם חבריו הקרובים עוד מהצבא והם חלק מחיי היום יום שלו. גם הרב בורוכוב החדש בשכונה מתחיל להיות חלק מן החבורה. אולגה היא גרושה צעירה ופגועה, הבשלה עתה דיה כדי לנסות לחיות את פרק ב’ של חייה. היא ובלפור, שכבר נואש מקשר חדש, מתאהבים ומתחילים לחיות יחד. פרץ הוא רווק מושבע ואלגנטי ולא בגלל אידיאולוגיה, הוא פשוט אינו מצליח לקשור קשרים עם בנות המין היפה. הוא עסקן פוליטי קטן וכושל, ועקב כך גם הוא מובטל רוב הזמן. דווידוביץ הוא טיפוס צבעוני ואוהב חיים. הוא אזרח עובד צה”ל והוא תחמן ושקרן גוזמאי שרמנטי. הוא נשוי לחלי כבר כמעט עשרים שנה, שמכירה כבר את כל השטיקים שלו, ומחפשת עכשיו את עצמה. הרב בורוכוב הוא מקובל קטן ודל אמצעים, טוב לב וגם קצת מטורלל. משום מה, לאחרונה הברכות המפוקפקות והמוזרות שלו מצליחות בעזרתו או בעזרת השם. נחמה היא אישתו החרדית אך לא מדי. היא מרובת ילדים עם הריון קבוע, ועם שמחת חיים ואמונה שעשויים לרגש גם אבן.
גיבור הסדרה והדמות המרכזית בה הוא בלפור – והוא זכיין של מפעל הפיס. היותו זכיין פיס נוכח בעלילת הסדרה באופן טבעי והומוגני, ללא צורך בהבלטה מיוחדת. לבלפור יש בית קפה שכונתי “בר מזל”, שנעים לחזור אליו ולפגוש שם חברים, מכרים ולקוחות מזדמנים. הם מגיעים לשם כדי לשתות קפה, לאכול ולפגוש חברים מוכרים ומזדמנים. בבית הקפה הזה מתרחש חלק ניכר מעלילת הסדרה. בלפור הוא דמות מורכבת, הגונה, חמה ואנושית והוא הדבק המחבר את החבורה יחד. הוא עומד במרכז כל התרחשות עלילתית, ולפיכך חלקו כדמות דומיננטית בעלילות השונות, גדול מזה של האחרים. הוא אב לבת פריקית, שנסעה לפני חודשים להודו, וחסרונה בחייו ניכר. טוב לו באלמנות שלו, בגלל שהוא למד לחיות לבד, אבל מה הוא יכול לעשות מול האהבה. המפגש המחודש עם אולגה, אהובת נעוריו הלא ממומשת, מסעירה בתוכו רגשות שהוא כבר חשב שלעולם לא ישובו. האהבה החדשה הזאת תגרום לו לעשות במהלך הסדרה, הרבה שטויות מצחיקות ומרגשות ואנחנו רק שמחים על כך.
העלילה מתרחשת ומתגבשת בגין טעות אנוש פעוטה – כרטיס לוטו מחליף בטעות בעלים. סבאל’ה, קשיש אלגנטי גאה וקצר רוח, לוקח בטעות את הכרטיס של פרץ ודוידוביץ ומשאיר על הדלפק את הכרטיס שלו. הם סבורים בטעות שהוא אביה של אולגה, מכרת ילדות של בלפור. הניסיונות שלהם להשיב לעצמם את הכרטיס האבוד, נתקלים בבעיה לא קטנה – אביה של אולגה נפטר לפתע בשיבה טובה. עובדה מוזרה ומפחידה לכשעצמה, מפני שאולגה מתעקשת שאביה נפטר עוד לפני שהופיע סבאל’ה בבית הקפה. האפשרות שאביה הגיע לבית הקפה של בלפור לאחר מותו אינה נותנת להם מנוח. במהלך ניסיונותיהם הכושלים להשיב את הכרטיס האבוד מביתה של אולגה בלפור ואולגה מתאהבים זה בזו מחדש, כי הם כבר מכירים מזמן, בקשר שמעולם לא מומש. מצד שני פרץ ודוידוביץ מגלים שדווקא הכרטיס הנשכח של סבאל’ה זכה בפרס לא מבוטל. עתה כמובן הם לא מעונינים לקבל את כרטיסם בחזרה מסבאל’ה, אבל בלפור מתעקש להיות הוגן. אלא שסבאל’ה מופיע לפתע חזרה בבית הקפה. מאחר וכולם משוכנעים שהוא אינו אלא אביה המת של אולגה, הם מתפלצים וקופאים מפחד. בסוף מתברר שסבאל’ה הוא אכן האבא של אולגה אבל לא האולגה “שלנו”, ולכן הוא חי מאוד ורוצה מאוד את הפרס שלו. אבל כשמתברר לו שכרטיסו הנשכח זכה בפרס גדול, הוא מקבל שבץ ומת. גם. או לא.
דרמה דוקומנטרית | 50 דקות | עברית, תרגום לאנגלית | טרם יצא להפצה
יזם ומפיק: דודו בן זינו
תסריט ובימוי: אבי בוחבוט
הפצה: סרטי כאוס, דודו בן זינו
בצעד נדיר נעתר צה”ל לבקשת משפחת הרוש השכולה, ומוביל אותם למקום מותו של הבן בפיגוע כפול בדרום לבנון. הם עושים זאת לאחר שהם צופים לבקשתם בקלטת שצילם צלם לבנוני שהגיע לזירת הפיגוע הראשון, ומצא את עצמו מצלם פיצוץ שני ואת הרגעים האחרונים בחייהם של ארבעה חיילים ישראלים. צילומי המסע המסוכן של המשפחה לזירת הפיגוע נערכו יחד עם חומרי הארכיון הקשים, משקפים את רפיון האחיזה של צה”ל בלבנון, רגע לפני היציאה ממנה.
במשך כשמונה עשרה שנה התבצר צה”ל בדרום לבנון. חיילי צה”ל הפרושים בשטח היו חשופים אז לפיגועים קטלניים, בדומה לחיילי צבא בנות הברית בעיראק. ערב הבחירות לכנסת ישראל בשנת 1996 ממהר צלם טלוויזיה לבנוני לתעד זירת פיגוע בדרום לבנון. הוא מוצא את עצמו מצלם התפוצצות של מטען נוסף ואת מותם של ארבעה חיילים ישראלים. משפחת הרוש השכולה מבקשת מצה”ל לבקר בלבנון במקום מותו של בן המשפחה סרן משה הרוש. “לבנון אינה מאמינה בדמעות” מתעד את המסע המסוכן של המשפחה ללבנון. בבוקר שבו הם מגיעים לשער פטמה, מעבר הגבול של הגדר הטובה, הם רואים ושומעים באופק הצפוני, את אותותיו של פיגוע נוסף.
Directors: Avi Bohbot, Moshe Nachmias
Producers: Bar-Or
Languages: Ukrainian, Russian, English, Hebrew
Distribution: Chaos Films Ltd.
Production Status: Shooting Editing, fund raising
Broken Circles follows a Jewish Holocaust survivor, Chaim Bar-Or, and his family back to the forest in which he buried his mother and sister during WWII. Will revisiting the horrors of his youth, where he was left alone to survive in the darkness of the wilderness, heal his fragmented soul?
Documentary Drama, Part 3 of a trilogy > 60 Min. > Digital Beta & DVcam
Aging, sexuality, eating disorders and plastic surgery: The harshest critics of the female body are women. From makeover series to weight loss challenges, women are constantly being told how they should look. The message is never one of acceptance when it comes to appearance… until now.
Documentary Series w 5 Episodes x 48 min w Video HD
Writer: Avi Bohbot
Producer: Avi Bohbot
Photographer: Gili Chen
Languages: All formats
Source: Chaos Films
Production Status: Format developed, Fund raising
Synopsis
Exploring the methods of Nude Therapy…
Choosing to break the cycles of shame surrounding their bodies, real women are taking it all off and posing naked for the camera. It’s not pornography and it’s not about sex. These women are part of a growing phenomenon in the therapeutic community know as Nude Therapy.
Through the lens of acclaimed fashion photographer Gili Chen, The Naked I is a five part documentary series that follows the transformations of real women confronting their demons by facing their naked selves. From shameful to tempting, attractive to repulsive: Nudity is rarely perceived for what it is — us in our most basic form.
“I see women who come to the first session a little bit embarrassed; they don’t know what to expect. The first frames for them and for me are just a warm up…” (Gili Chen)
“Notes of Humanity” is a multiplatform musical documentary series featuring a wide range of musical talent. From self taught prodigies to those that craft their own instruments, each clip in the series introduces a new musician, their personal story, culture and sound.
Multi platform Musical Documentary Series > 130 Episodes X 3-5 min > Video HD
Director: Avi Bohbot
Writer: Avi Bohbot
Producer: Avi Bohbot
Languages: English
Source: Chaos Films
Production Status: In Development, Fund raising, Pilot editing stage
Portraits of musicians from around the world. “Notes of Humanity” is a multiplatform musical documentary series featuring a wide range of musical talent. From self taught prodigies to those that craft their own instruments, each clip in the series introduces a new musician, their personal story, culture and sound. Traveling to locations across the globe, we explore the many ways these musicians approach their craft, and with it comes the discovery of unique rituals and musical traditions.
“The Feather from Dollyland” is an animated film for the whole family. In a modern legendary tale of the eternal bond between children and their dolls, the story, told from the dolls point of view, is a fun and thrilling adventure.
Animation Adventure > 90 Min. > 3D and Flash Animation
Writer: Avi Bohbot
Producer: Avi Bohbot
Characters Design: Pil Animation
Language: English
Source: Chaos Films
Production Status: In Development, First draft of script
Dollyland is an enchanted and magical kingdom where all the dolls live without man. In the distant past, man and doll lived happily together. But the dolls were tired of outliving every child they belonged to, for dolls never die. One day, all the dolls that were abandoned by the aging children fled and created Dollyland. The land of the Dolls was such a success, that eventually all of the dolls had ventured to live there. A new world was created. A world where man lived without doll and doll lived without man.
And for a long time, all was fine…until now. The dolls of Dollyland started feeling a deep, unexplainable loneliness. The king of Dollyland, the eldest doll in the kingdom, became ill. And like the rest of the dolls, his health was deteriorating. But his was in a much quicker pace. Pappydi, King and founder of Dollyland…was dying.
Princess Dolly, granddaughter of the king, decides to gather her friends, and, against her mother’s wishes, head out on a journey to find the legendary Mansland. Dolly must make haste, for time is running out for her grandfather…and all the dolls of Dollyland alike.
On august 2002 we were invited to a marriage in a Casablanca. For me it was the first time in Morocco, for my wife’s family an exciting comeback. I started to shoot a film about the “marriage” of Jews to the places they have forced to immigrate to. My last shot for this movie is not yet taken.
Documentary Road Movie > 90 Min.
Director & Writer: Avi Bohbot
Producers: Avi Bohbot, Albert Bensoussan
Languages: French, Hebrew, Arabic, English
Source: Chaos Films Ltd.
Production Status: Editing, fund raising
Most of the former films made about our origins are coming out of deprivation and discrimination feelings as it was not easy for the Moroccan Alia generation to be accepted in Israel. I have decided to tell the story of Moroccan Jews in a different way.
This is the story of two families – Mostly my wife’s family and mine. My wife’s late father was the rabbi of Agadir. He was the one who berried hundreds while the earthquake on 1960. He was the one who helped the Israeli Mossad to send out almost all his community to Israel, as long as all the Jews in the villages in the region. When it was time for him to leave, he left for France; even though living in Israel is a kind of a holly dream for him. Now he is buried in Israel, but he lived in France for his last years. Being a Moroccan Jew in Israel was never and still not a great pleasure, don’t ask me why, I’m trying to figure this enigma out.
How does one cope with a past they cannot overcome?
בלפור הינו בעל הבית הטרי של בית קפה שכונתי נאה וחמים בפריפריה. הוא אלמן ותיק, והוא חי לבד אך לא בבדידות. יש לו חוג חברים נאמן ומצומצם, בצד חוג מכרים גדול, הנובע מסוג העסק שבבעלותו. פרץ ודוידוביץ הם חבריו הקרובים עוד מהצבא והם חלק מחיי היום יום שלו. גם הרב בורוכוב החדש בשכונה מתחיל להיות חלק מן החבורה. אולגה היא גרושה צעירה ופגועה, הבשלה עתה דיה כדי לנסות לחיות את פרק ב’ של חייה. היא ובלפור, שכבר נואש מקשר חדש, מתאהבים ומתחילים לחיות יחד. פרץ הוא רווק מושבע ואלגנטי ולא בגלל אידיאולוגיה, הוא פשוט אינו מצליח לקשור קשרים עם בנות המין היפה. הוא עסקן פוליטי קטן וכושל, ועקב כך גם הוא מובטל רוב הזמן. דווידוביץ הוא טיפוס צבעוני ואוהב חיים. הוא אזרח עובד צה”ל והוא תחמן ושקרן גוזמאי שרמנטי. הוא נשוי לחלי כבר כמעט עשרים שנה, שמכירה כבר את כל השטיקים שלו, ומחפשת עכשיו את עצמה. הרב בורוכוב הוא מקובל קטן ודל אמצעים, טוב לב וגם קצת מטורלל. משום מה, לאחרונה הברכות המפוקפקות והמוזרות שלו מצליחות בעזרתו או בעזרת השם. נחמה היא אישתו החרדית אך לא מדי. היא מרובת ילדים עם הריון קבוע, ועם שמחת חיים ואמונה שעשויים לרגש גם אבן.
