המבקרות הגדולות ביותר של גוף האישה הן נשים. מרביתן עושות מאמץ גדול מאוד כדי להתאים את גופן ומראן לקודים המקובלים בחברה שבה הן נמצאות. במקום מסר של קבלה עצמית הן מקבלות מסר כאשר זה נוגע למראה החיצוני שלהן. גוף האדם משתנה ומשקף את הכל; מיניות, הפרעות אכילה, לידה, התבגרות, זקנה ועוד. הסדרה הזאת עוסקת בבחירה של נשים נבחרות לשבור את מעגל הבושה המקיף את גופן. נשים שמצאו מפלט מאתגרי הורדה במשקל, ניתוחים וטיפולי מהפך למינהם וכד’. נשים המשילות מעליהן את כל בגדיהן ונעמדות עירומות וחשופות מול המצלמה ובעצם מול עצמן. נשים אלו הן חלק מתופעה הולכת וגדלה של תראפיה בעירום, שיומרותיה צנועות אך תוצאותיה התראפויטיות מפתיעות וגדולות.
“תראפיה בעירום” היא הצעה לפורמט טלוויזיה חדש. בשלב ראשון אנו מציעים להפיק מיני סדרה בת חמישה פרקים העוקבת אחר התהליכים והשינויים שעוברות נשים בתהליך מרתק ואינטימי של תראפיה בעירום. הן מתעמתות עם השדים שלהן תוך כדי התבוננות עמוקה בגופן העירום, כשההתמודדות הזו בונה מחדש את האמון שלהן בעצמן, כורתות ברית מחודשת נפשן באמצעות גופן. מביישנות לפיתוי, מדחייה למשיכה, עירום משקף אותנו בצורתנו הבסיסית ביותר. הטיפול נעשה דרך עדשת המצלמה של צלמת האופנה גילי חן שפיתחה גירסה משלה לתהליך של תראפיה בעירום.
כל פרק של תראפיה בעירום מתחיל בהצגתן של הנשים המרתקות העומדות בפתחו של תהליך התראפיה. תוך כניסה לביתן, אנו לומדים להכיר את השחקנים הראשיים בחייהן. מה חושבים החברים והמשפחה על צילום בעירום כאמצעי של תראפיה? בהצטרפותינו לביקורן הראשון בסטודיו של גילי חן, אנו למדים מהן הסיבות הראשוניות שהביאו אותן להגיע מלכתחילה לתהליך תרפיוטי שכזה? מהן החששות, המטרות והציפיות שלהן מתהליך זה?
בתהליך הצילום הראשוני, גילי מנחה את הנשים בשביל של גילוי עצמי, על ידי הצבתן בפעם הראשונה בעמדת התבוננות עמוקה בגופן העירום כפי שנלכד בעדשתה. מהלך זה יוצר תכופות תפנית בתהליך הריפוי שלהן, באופן ההתבוננות שלהן על עצמן, על גופן.
כשמגיע הזמן לסבב הצילום השני, בד”כ נפתחת האישה / המטופלת ומסוגלת להביע עצמה ביתר חופשיות נינוחות ומסוגלת להתנועע ולזרום עם התחושות של הגוף שלה. על ידי שילוב ראיונות עם מומחים, פסיכולוגים מוערכים ותאורטיקנים המתמחים בחקר התרבות, אנו למדים כיצד מרפאה התראפיה בעירום, את הנפש הפצועה. השימוש באמצעי הצילום, מביא נשים לחשוף עצמן ממקום של אי נוחות, למקום בו ירגישו יפות ונינוחות בתוך גופן.
שבועות לאחר מכן, אנו חוזרים אליהן ורואים את השפעתה האמיתית של התראפיה בעירום על חייה של כל אחת מהנשים שהשתתפו בסדרה.
5 פרקי הסדרה
כל פרק של תראפיה בעירום מציג את הסיפור האישי של שתי נשים המתמודדות עם אותה בעיה/תמה, משני צידי המתרס שלה. סדרה זו מבקשת לחקור את הנושאים הבאים:
פרק 1 הפרעות אכילה: מאכילה כפייתית – להרעבה. האתגר של נשים אלו הוא לראות את השתקפותן במראה כפי שהיא באמת, ולאהוב את גופן כפי שהוא ובכך להתחיל את הדרך להחלמה ולהבאת גופן למשקל בריא ותקין.
פרק 2 פוריות: מעקרות – לקבלת שינוייו הדרמטיים של הגוף בזמן ההריון. נשים אלו חשות נבגדות על ידי גופן ונוטרות לו טינה. כל אישה צריכה לעבוד קשה, אם על ידי טיפולי פוריות או הפרייה ומן הצד השני של המטבע, עבודת ספורט מאומצת ושינויים בהרגלי התזונה, בכדי שגופה יספק לה את מה שהיא מצפה ממנו.
פרק 3 יחסים אינטימיים: משימוש בגוף האישה לצרכי פרנסה – לבתוליות בגיל מאוחר מאוד עפ”י נורמות חברתיות מקובלות. האתגר והקושי הוא בלאפשר יחסים אינטימיים עם אדם נוסף.
פרק 4 ניתוחים פלסטיים: מניתוח פלסטי שהשתבש אצל אחת – לאחרת שחלומה הוא להיות מנותחת. כשיש בידך את האפשרות לשנות את מראך החיצוני על ידי ניתוחים פלסטיים – האם תגיעי לנקודה בה תסתפקי במי שאת כמו שנבראת? מתי די?
פרק 5 גיל: גיל 40 – לעומת גיל 70, מחיר הזמן ומה שהוא עושה לגופינו תוך שהוא מתבגר ומזדקן הוא גבוה מאוד. נוכל להביט כיצד נשים אלו מנסות להניח לזכרון ולתפישת האני של גופן כפי שנראו בצעירותן תוך נסיון לקבל את גופן כמות שהוא היום, פחות חלק, נקי ומתוח, מבוגר יותר. כל אחת בהתאם לגילה.
הטאבו על גוף האישה הוא כה מקובע ברוב החברות עד כי רק מעטות מעזות לאתגרו. כל אחת מהנשים שסדרה הזו תעקוב אחריה, בחרה מסיבה כזו או אחרת להתמודד מול הבושה שיש למרביתינו מהעירום שלנו, ופשוט להתפשט, להתבונן, ואולי להתאהב מחדש, או בפעם הראשונה בחייהן – בעצמן.
הצהרת כוונות
זהו סרט שחוקר את הערך הטיפולי של עירום אצל נשים. בכל הנוגע לעירום, רובינו חווים ומתבוננים בו בהיחבא ובפרטיות. חשודים ונבוכים אולי בעיני עצמנו במציצנות. הסרט יצולם ויבוים כך, כאילו אנחנו מתבוננים בעירום מרחוק, מבלי שיבחינו בנו. אט אט אנחנו נתקרב לדמויות ולעירום, עד שנחוש שהוא טבעי לחלוטין, וכי אין בו דבר גס או מאיים. אנחנו נתעד את הסרט ללא מבוכה, אך בזהירות רבה דווקא בגלל הרגישות הגדולה לנושא. חלק מן הדמויות המרכזיות חוששות מיצר המציצנות ומן הסקרנות האנושית של הצופים, אך מוכנות לשתף פעולה כדי למגר את השמרנות והפוריטניות. לא יוצג בסדרה עירום שההקשר שלו מיני, ואף לא יוצגו בה איברי מין. אנחנו מאמינים שמדובר בפרוייקט מעורר השראה שיסייע לנשים להעלות את דימוי הגוף שלהן בעיני עצמן, ולהעלות את הערך העצמי ואת האהבה העצמית שלהן, וכמו כן יציע לגברים נקודת מבט חדשה על עירום נשי.
הסדרה: הכוונה שלנו היא להתחקות אחר הדמויות המרכזיות כל אחת בהקשר ואל מול האתגר שניצב בפניה ובכלל זה גם את מי שמצלם אותן. אווירת הסדרה תהייה קצבית ומודרני, בעלת אסתטיקה גבוהה ועדינה שתנסה לחקות את האסתטיקה של צילומי העירום האומנותי המוקפדים של מובילת הגיבורות, הצלמת, גילי שמביאה עימה למסך רכות ונעימות המאפשרת את כל התהליך הזה באופן קליל וזורם ולעיתים מלא בהומור. נעשה זאת ממרחק שבו רואים את אגלי הזיעה ואת הברק בעיניים. חומרים אלה ישמשו כעמוד שדרה לעלילה, תמונות של תחנות המסע בחייהן. נרשה לעצמנו לעסוק גם בצדדים העמוקים והמקצועיים של התראפיה בעירום. נדבר עם מומחים ומבינים עניין, לא מאחורי המכתבה במשרדם, אלא בשטח, ליד ובנוכחות העירום.
תחקיר: חקרנו ומצאנו כי הרבה נשים נוהגות להצטלם בעירום בסתר, כשהן עוד צעירות, כדי שיישארו תמונות זיכרון של היופי האנושי המתכלה שלנו. לרוב מדובר בתמונות נסתרות שאיש לא רואה אותן פרט לצלם/בן הזוג. הטאבו על עירום הוא כה עמוק, כך שמעטות מעיזות לשבור אותו. ההקשר הזול כביכול שיש לעירום, והאיסורים הדתיים והחברתיים בחברות פוריטניות מקשות מאוד על ביטוי אישי חד משמעי כמו זה. גם אם זה עירום יפה ומאופק, מעטים מאיתנו יוכלו לחלוק את האסתטיקה של התמונה הזו עם הוריהם או ילדיהם. למה? האם הזמינות הגדולה של עירום בעידן שלנו דרך האינטרנט משנה את המצב? גם זאת בכוונתינו בחקור.
נרטיב העלילה: לאחר שביקרנו עם הגיבורה בביתה, בסביבתה הטבעית, הכרנו את האנשים בחייה ולמדנו על קשייה, פחדיה, וחששותיה מהתהליך, נלווה אותה אל ההיכרות הראשונה עם גילי ונתעד את שיחת ההיכרות בינהן דרכה נעמיק את ההבנה – כיצד תהליך התראפיה באמצעות הצילום יוכל לסייע לגיבורתינו להתגבר על הקשיים המצויינים לעיל. לאחר השיחה מובילה גילי את הנשים לסבב צילומים ראשון, בו היא מבקשת מהאשה להסיר בגדיה ולאפשר למצלמה לקלוט אותה עירומה בעדשה תוך ששהיא מספקת לנשים אמצעים שיעזרו לה להרגיש יותר בנוח כגון: צעיף, או לעמוד בפוזה פחות חשופה.
“שילוב של מוסיקה”, מספרת גילי, “עוזר גם כן רבות להפיג את המתח איתו מגיעה האשה לצילומים, הוא מאפשר תנועה חופשית וזרימה נינוחה של הגוף ופחות פוזות מאולצות שלעיתים נדמה להן כי אותן הן מצופות לעשות”. לאחר סבב זה מזמינה גילי את האישה להביט יחד איתה לעומק, התבוננות ארוכה בתמונות, בלי בושה, ללא מחסומים וחששות ולספר מה היא רואה. דרך בבואתה של זו את עצמה מתחיל תהליך הריפוי שעוזר להן להגיע לסבב השני של הצילום הרבה יותר נינוחות ובוטחות בתהליך ובגילי ובכך משיגות תוצאות תראפיוטיות מרחיקות לכת. “הסבב השני של הצילום”, מספרת גילי, “שונה לחלוטין מהראשון, רוב הנשים מצליחות לפרוץ את מחסום הבושה וחלק ממש לומדות לקבל ואף לאהוב את גופן ומתענגות על הזכות שניתנה להן לתעד אותו. זה ממש קסם”.
כמובן שהמטען הנפשי הכבד של כל אחת המנשים אינו נרפא בין רגע, אך ניתן לומר בוודאות עפ”י נסיונה רב השנים של גילי במקצוע זה ושמירה על קשר ארוך טווח עם חלק גדול מן המצולמות, כי השינוי מתחיל בפוטותראפיה. חשוב לציין כי בזמן התהליך בין גילי לבין המצולמות אנו נתעד מקרוב בעיקר את מה שקורה בין המצלמה לנשים המצטלמות. תיעוד אינטימי שקט של מאחורי הקלעים, ללא התערבות כלל, רק ע”י התבוננות מהצד בכדי לאפשר לתהליך לקרות באופן הכי טבעי שניתן. נהייה עדים לפירות המציאות, מבלי שנשנה אותן באופן מהותי.
צילום העירום: הכוונה שלנו ליצור סדרה דוקומנטרית אינטימית העוסקת בעירום לא מיני, ובתוך כך להפוך את העירום למשהו טריוויאלי – יפה וחושני ובאותה מידה טבעי ויומיומי. הסיפור סובב סביב נשים נבחרות אבל הוא חובק תופעות גדולות בהרבה, אותן הן מייצגות. יש ביטויי מחאה רבים כלפי השמרנות בכל הנוגע לעירום, כמו נודיזם, או צילומי עירום המוניים. ניגע גם בהם קלות רק על מנת לחזק את האופן בו אנו תופסים את העירום בסדרה זו.
ראיונות עם מומחים: דברי קריינות של המנחה או ראיונות עם אנתרופולוג/היסטוריון ידברו אודות העידן שלנו ואודות תקופות אחרות בהקשר של עירום. אודות השינויים התרבותיים שחלו לאורך השנים ואודות אלה הצפויים לנו בהקשר התימטי של כל פרק.
בסוף שנות העשרים בישראל חלה החרפה במערכת היחסים בין ערביי הארץ לבין מתיישביה היהודים (מאורעות תרפ”ט, המרד הערבי הגדול). המצב החדש יצר פגיעה ממשית בביטחונם האישי של המתיישבים היהודים, והביא לידי הכרה של ראשי היישוב, כי על כל נער ונערה, לדעת כיצד להתגונן בשעת צרה. כך הפכה ההגנה העצמית לשיעור הכרחי, ולמחנכת אופי לקראת הצטרפותם של בני הנוער לשירות ההגנה. גם המחסור בנשק ואיסור נשיאתו על ידי המנדט הבריטי, חייב מתן מענה לחיכוכים האלימים הגוברים והולכים עם האוכלוסייה הערבית בא”י. המשימה הוטלה על גרשון קופלר ז”ל, שכתב תוכנית אימונים שהורכבה משילוב של אגרוף וג’יאוג’יטסו, ונקראה “ספורט המגן”. שיעורים אלו הועברו לבני הנוער וגם לחברים בפלמ”ח. בעקבות צורך מבצעי בפלמ”ח נוסף פרק נוסף של שימוש במקלות, שבעצם היו ידיות של טוריה. שיעורים אלו זכו לשם הכללי קפא”פ – קרב פנים אל פנים. בשנת 1941 התקיים קורס מדריכי הקפא”פ הראשון, שמטרתו הייתה יישור קו בתכנים הנלמדים. חלק מתכניו של גרשון קופלר מאכלסים עד היום את הסילבוס של הקרב מגע. בשנת 1941 מונה גרשון קופלר להיות המדריך של כ”ג יורדי הסירה, וכחלק מדוגמא אישית, יצא למבצע אולם הוא לא חזר ביחד עם חבריו, וככל הנראה הסירה שלו הוטבעה על ידי צוללת גרמנית. מחליפו באותה עת בפלמ”ח היה יהודה מרכוס, אולם גם הוא נהרג בשנת 1942. כך נפתחה לאימי ליכטנפלד, שהגיע באותה שנה לארץ ישראל, הדרך אל ההגנה.
