הכל התחיל בעולם הספרות שלפני חוק הסופרים. על עולם הספרות והתעשייה הנלווית אליו השתלטו כוחות רעים וחזקים שעושים בה כרצונם, זאת אומרת, עושים כל מה שמגדיל את עושרם על חשבונה. תעשיית הספרים, זו שאמונה על הקשר שבין הסופר לקורא מועלת בתפקידה כשהיא מוכרת ספרים במבצעים מבישים ובשיטות שממלאות את כיסי הבעלים של הדואופול השולט בשוק, ומותירות את כיסי הסופרים, המאיירים והעורכים ריקים. תעשיית הספרים מועלת בתפקידה גם מול ציבור הקוראים שנמנעת מהם פגישה עם ספרים רבים וטובים רק משום שהרווח הצפוי ממכירתם נמוך מרווחיותם של האחרים. אלה שיצרו את השיטה החדשה הזאת אינם מכבדים מילה כתובה, ספרות גבוהה ותרבות. מבחינתם, מה שכתוב בספר הוא רק תרוץ כדי למכור צרור דפים כרוך לכל המרבה במחיר.
כדי להמחיש את הגישה הנפסדת הנ”ל ולחשוף אותה לעיני הציבור, יזמו חיים ובת זוגו דליה תערוכה של יצירות פלסטיות שעשויות משארית הספרים שכתב חיים, אלה שנותרו מהמהדורה הראשונה. ההחלטה הזאת הפגישה אותם עם עולם האמנות הפלסטית שלא היכרו, אבל מיד זיהו שמתקיימים בו אותם כשלי שוק – כולם מרוויחים תמורת עבודתם בשוק הזה חוץ מהיוצרים והאומנים שבזכותם הוא קיים.
במסעם בין האמנים הפלסטיים השונים, בין גלריות וחללי תצוגה אפשריים, במפגשים עם אוצרים ומנהלי מחלקות תרבות (ראו מאמר ב”גלריה”, עיתון הארץ מה-31/08/14), הבינו שגם בעולם האמנות הפלסטית האמן/ית היוצר/ת נמצא/ת בתחתית שרשרת המזון: כדי להציג את עבודותיו הוא נאלץ בדרך-כלל לשלם, וגם האמנים מוכרים והוותיקים נאלצים להשלים הכנסה בעבודות צדדיות שלא תמיד קשורות לאמנותם. הם גילו דבר נוסף: שרוב הכסף הציבורי (המועט בכל השוואה למדינות תרבות אחרות) אינו מגיע לאמנים היוצרים מכל תחום אמנות ותרבות שהוא. רוב הכסף מקיים בכבוד את הביורוקרטיה של התרבות ומתפזר בין מנהלי המחלקות, עיריות, מתווכים, אוצרים, הוצאות לאור (שלמשל זוכים בתמיכה ציבורית להוצאת ספרי שירה, אבל נחשו מה מקבלים המשוררים בתמורה…?)
הסרט הזה מבקש להציג את שיטת השקשוקה של התרבות…
הישראלי צורך תרבות, אבל אין לו מושג איך בנוי העולם הזה ובין מי למי נחלקים הכספים של כרטיס הכניסה שהוא משלם או הפסל והספר שהוא קונה. אין לו מושג מיהם הזוכים הגדולים בהקצבות של כספי ציבור. הסרט, בדרכו הצינית ובהומור מושחז יציג את אחורי הקלעים הכלכליים המניעים את עולם התרבות דרך סיפורם של דליה וחיים שיוצאים למסע להחזרת עבודות האמנות לאמנים ובין לבין עוצרים לשאול שאלות, לעזור, ולומדים מה הסיכוי שמחאה מהסוג שקיימו תיצור פריצת דרך.
בכוונת יוצרי הסרט לחשוף את אחורי הקלעים של עולם התרבות הישראלי, תעשייה נצלנית שמשתמשת בצורך של האמנים ליצור כדי לחסוך את התמורה המגיעה להם עבור עבודתם. במקביל, להביא את סיפורם של אמנים שהתנהלותם והצורך העמוק שלהם ליצור ולהיחשף – מביאה אותם לוותר על כל זכויותיהם כאמנים ואנשים עובדים בעלי זכויות וליפול כפרי בשל לידיים נצלניות. האמנים הם אומנם קורבנות השוק, אבל אולי הגיע הזמן שהם יעשו מעשה שיציל אותם מגורל כמעט קבוע מראש או שהם לפחות ימחו על כך. הסרט הזה הוא צעד כזה, מחאה שמבקשת לחשוף את ערוותם של אלה המנצלים את חולשתם של היוצרים בכל האומנויות – – – ולא לשכוח אף לרגע שהסרט הדוקומנטרי עצמו הוא מעשה אמנות שנוצר ע”י יוצרים הנתמכים כלכלית, אולי כמיקרוקוסמוס של כל מה שנאמר עם תרבות ואמנות, ועד כה על אמנות בכלל.