דליה וחיים אידיסיס יזמו תערוכה של יצירות פלסטיות (ציור, פיסול, צילום, עיצוב…) שעשויות כולן מ-300 הספרים שנותרו אצל המוציא לאור. יצירות שיביעו בלי מילים את התחושות הקשות אודות מצב הסופרים בישראל, שיתארו את מצב האמנות בעידן התאגידים, את מצב האומן הנאבק על פרנסתו, ואת כל אלה כראי לתרבות הישראלית וכיווני התפתחותה במאה ה-21. דליה וחיים חילקו את הספרים שנותרו לאמנים פלסטיים שהסכימו להשתמש בספרים כחומר גלם ליצירה שתתייחס למצב הספרות, האמנות, האמן והתרבות. חיים כתב לאמנים: “התערוכה תהיה אנדרטה לתרבות שהשתלטו עליה כוחות שוק עוינים שמטרתם היחידה היא רווח גדול ומהיר ככל האפשר, והם שיונקים את מעט הכסף שזורם בעורקיה, ומקדשים את הנורמה הנפסדת שמה שמשתלם לכלכלה של המוֹכר, הכי טוב לתרבות של הקונה”. לאמנים הרבים שנרתמו לרעיון הצטרפה איסי ממרכז תרבות ענב ונידבה את החלל העירוני שהיא מנהלת. דליה הפיקה ואצרה את התערוכה והם יצאו לדרך שהיא עצמה המסר.
רוב האמנים היו מעדיפים לראות מזומנים במקום את יצירתם בחזרה, אך אף יצירה מן היצירות שהוצגו בתערוכה לא נמכרה. התערוכה הייתה אולי כישלון כלכלי, וכעת היא מבקשת לפחות לא להפסיד את השיעור ולכן מצולם הסרט הזה. להלן מוצגות העבודות שהוצגו בתערוכה ושמות האמנים שהשתתפו בה, ושחלקם ישתתפו בסרט. כשמתבוננים ביצירות צריך לזכור שהן נוצרו מתוך הזדהות של האמנים עם מצב הסופרים בישראל, וכי חומרי הליבה ממנה נוצרו מהדפים ומכריכת הספר.
