סרט עלילתי/ סדרה לטלוויזיה/ תסריט – שלומי אלקבץ (ולקחת לך אישה, שבעה, עדות), מיכל ויניק (פיתיון, 30 ש”ח לשעה), דויד קרינר / במאי – דויד קרינר (ב- 72 לא הייתה מלחמה, מזל דגים, פרות קדושות)
בעקבות משבר מקצועי ומשפחתי מגיע מורה לקולנוע ללמד בתיכון בעיר שדרות. המפגש עם התלמידים מפיח השראה ותקווה בשני הצדדים, שמתנפצות לנוכח התחממות הגזרה לקראת מבצע `עופרת יצוקה`.
עלילת הסרט נפתחת בימים שלפני מבצע “עופרת יצוקה”, שבמהלכו מטחי הרקטות נורים כל הזמן כמו גשם בלהות, אך בימים שלפני המבצע הרקטות נופלות בעיר שדרות כשגרה, כבר 12 שנים. בשל המצב הקשה, תושבים רבים עזבו את העיר. למרות תחושת חוסר האונים והפחד, אלה שנותרו שם חיים את חייהם תחת אש כשגרה, בעודם נאבקים כדי למנוע את קריסת הקהילה שבה הם חיים. מצבם כמגן וכבשר תותחים מסמלים אולי יותר מכל, את אובדן הדרך הציונית ואת חוסר הסולידריות החברתית בעת הזאת בישראל . באותם ימים מגיע מתל אביב מורה חדש לקולנוע לתיכון גוטווירט בעיר. זהו יגאל גזית, גרוש טרי ויוצר קולנוע שהסתבך בחובות כבדים בעקבות כישלון סרטו האחרון. נואש ומדוכא מתמיד, הוא מבין שאם לא יעשה משהו דרמטי, הוא יאבד את חלקו במשמורת על בתו. בלית ברירה הוא מקבל את המשרה ועובר לגור בעיר הדרומית. הקשר שלו לחייו הקודמים מצטמצם לשיחות טלפון או סקייפ, לבתו או להוריו. ואולם יגאל אינו מצליח להשתלב בחיים בעיר הקטנה והמותקפת, הוא גם לא מתרגל למשרתו. הזרות התל אביבית של יגאל רק מעמיקה את הניכור, תלמידיו מקשים עליו ורק מחכים לרגע שהוא יישבר ויעזוב.
משרד החינוך מכריז על תחרות סרטים ארצית בנושא – “החלום הציוני”. עמליה, מנהלת בית הספר, מתעקשת שיגאל ותלמידיו ישתתפו בתחרות. תלמידי הקולנוע אינם מגלים שום עניין, לא בפרויקט, לא בלימודים וגם לא במורה החדש. הם עסוקים בהישרדות בחברה חולה ומדממת. הם מטפלים בהוריהם בהיפוך תפקידים, חלקם נפגעי חרדה, והדבר האחרון שמעניין אותם הוא “החלום הציוני”. בסופו של דבר יגאל ותלמידיו האדישים והנואשים, מוצאים דרך מקורית ונועזת כדי להפיח חיים בסיפור החלום הציוני. הם מספרים את הסיפור שלהם, הם עדיין פה, חלוצים בני חלוצים, עומדים בפרץ בישוב ספר. התפנית ביחסים בין יגאל לתלמידיו מתחוללת במקרה, בשיאו של משבר בכיתה;
יגאל על סף ויתור על משרתו כמורה לקולנוע בשדרות. באחד הימים בהתקף של זעם הוא מסלק מהכיתה את טל בן הרוש, הומוסקסואל שאיננו מצליח לצאת מהארון. יגאל מגלה שחנניה, אביו, נפגע מקאסם ומאושפז חסר הכרה והוא מגיע לבקר בביתו של טל. כדי להפיג את מבוכת המפגש, טל מראה לו סרט שהוא צילם בהסתר בביתו. בסרט נראה חנניה מכה את בנו כשהוא חושף בפניו את זהותו המינית. יגאל המום מעוצמת החומרים שטל צילם, לראשונה הוא מבין את עומק התהום הפעורה ביניהם, אך הוא מזהה בחומרים גם אפשרות של גשר, בינו לבינם, ובינם לבין עצמם.
בשיעורים הבאים תלמידים נוספים מציגים חומרים מחוספסים בעלי עומק ועוצמה רגשית, שצילמו מנקודת מבט אישית ומקורית. האנרגיות בכיתה משתנות, והם מצלמים ומציגים את חייהם בכיתה. יגאל מבין את הפוטנציאל הגלום בסרטים אלה והוא מעודד ומשבח את תלמידיו על עבודתם. העיר שדרות מעולם לא נראתה כפי שהיא נראית מבעד לעדשות המצלמות של תלמידיו. סיפורים אנושיים גדולים של עיירה קטנה מתחילים להשתלב זה בזה ובעלילת הסרט;
אוהד מלכה מצלם את יפה אמו, 38, ספרית עגונה שבעלה דויד נעלם לפתע לפני חמש שנים. אוהד עוקב במצלמתו גם אחרי יוסי, שוטר ביישן שמחזר בעדינות אחרי אמו. האם הם יעזו לאהוב?
אתי בן הרוש, אמו של טל, הייתה בעבר רקדנית בטן מפורסמת. מבעד למצלמתו של בנה נפרש סיפור אהבתם בעודה מתחשבנת עם חנניה בעלה, המאושפז חסר הכרה. מי שהיה אחד ממעריציה הפך לבעל שתיין ואלים שקטע את הקריירה שלה וגרם למותה הטראגי של בתם הבכורה. האם זו ההזדמנות שלהם להיפטר ממנו?
ערן סטנקביץ מאוהב ומצלם בעיקר את ליבי חזנוב, זמרת מוכשרת ובת כיתתו. הסיכויים שהוריה יאפשרו לה קריירה מוסיקלית הם אפסיים. כדי למנוע את גיוסה לצה”ל אביה מבקש לשדך אותה לבן העדה. ערן המאוכזב מוזמן לצלם את מסיבת אירוסיה הכפויים. האם תהיה חתונה?
יש רק תלמיד אחד שכותב בסתר תסריט לתחרות, זהו ארז ברדוגו, ג’ינג’י מופנם וחכם, “הפליני של הכיתה”. בקומדיה השחורה שלו מככב הרצל, חוזה המדינה, שנתקע עם סוסיתא, ומסתייע בצעיר ערבי שיש לו גמל.
פעם אחר פעם יגאל נאלץ לבטל את נסיעתו לתל אביב, ואינו מצליח לבקר את מאיה בתו המאוכזבת. בניגוד להצלחה שלו בקרב תלמידיו, הקשר שלו עם בתו הולך ומתרופף. היא יוצאת לטיול בת מצוה במוסקבה עם איליה, החבר החדש והעשיר של גרושתו.
בתוך כך יגאל קושר קשר אינטימי עם עמליה, המנהלת, שנפסק כשהיא מגיעה באמצע הקרנה לשיעור שלו, מלווה בראש העיר ובמשלחת תורמים מארה”ב. התכנים על המסך מזעזעים את המבקרים וראש העיר המופתע נוזף בעמליה. עמליה דורשת מיגאל שיגנוז את כל החומרים האישיים שצולמו עד כה בכיתה ויחזור להתמקד בפרויקט הציוני. התלמידים אינם מוכנים לכך ובהסכמת יגאל הם מחליטים להמשיך בצילומים האישיים בהסתר, לצד הפקה גלויה של סרט עלילתי ציוני.
התלמידים מתחילים להגיע אל יגאל הביתה, הם עוזרים בסידור הבית והופכים אותו נעים למגורים. יגאל נפתח אליהם והתלמידים מגלים את הנסיבות שהביאו אותו לשדרות. הם ממשיכים לצלם בהסתר, מתוסכלים מכך שהם אינם יכולים להקרין בפומבי את סרטיהם.
באחד הימים מטחי הטילים מתרבים ועיתונאים רבים מגיעים אל העיר. בין צוותי הכתבים מגיע גם רוני, מפיק של התוכנית עובדה בערוץ 2, ידיד של יגאל מימי האוניברסיטה. כשהוא צופה בחומרים שייצרו התלמידים הוא מציע להראות אותם לעורכי התוכנית. רוני מודיע ליגאל שבערוץ החליטו לשדר את החומרים האישיים בתוכנית מיוחדת שתוקדש לילדי שדרות. ההתרגשות רבה והתלמידים מאושרים.
המתח הביטחוני גובר והחמאס מפגיז את שדרות ללא הרף. צה”ל מגיב בחיסול ממוקד של מפקדים בעזה. מטחי הטילים אינם פוסקים ושדרות ניצבת במרכז החדשות. רוני מודיע ליגאל שבערוץ בודקים אפשרות להעסיק אותו. יגאל מתקשר למאיה ומשאיר לה הודעה משמחת, יתכן שבקרוב, הוא חוזר לתל אביב.
המתיחות בגבול עזה גוברת וצה”ל נערך למבצע צבאי גדול. לצלילי הסירנות והמטחים, יגאל ותלמידיו ממתינים בביתו לקראת השידור הצפוי של סרטיהם. לפתע נקטע השידור והקריין מודיע על תחילת מבצע “עופרת יצוקה”. לוח השידורים משתנה והתוכנית המיוחדת שתוכננה עם תלמידי שדרות מפנה את מקומה לפאנל של מומחי צבא וגנרלים בדימוס שמנתחים לעייפה את המצב. התלמידים מתבאסים ומתפזרים בשקט.
למחרת בבוקר יגאל בדרכו לריאיון עבודה בערוץ 2. מרחוק נשמעים נהמות מטוסי קרב שחולפים בשמיים מעל. הדי פיצוצים ויללות של אמבולנסים מהדהדים בעיר. על הספסל סמוך לפיצוציה, יגאל מבחין בתלמידיו, עוצר את מכוניתו וטל מכוון אליו לראשונה את המצלמה. יגאל משקר ואומר שהוא נוסע לבקר את בתו מאיה ומבטיח לחזור לשדרות. תלמידיו בטוחים שהוא לא ישוב לשדרות. באופק נראית עזה המופצצת.