Posted on Leave a comment

Art From The Earth\ Tanzania

wood1

The Makonde people are located southeastern Tanzania on the Newalla Platau.   They are known for creating a myriad of unique paintings and wooden sculptures that reflect their ancient culture;  their vibrant and seductive artwork acts as a medium to channel their culture’s history and traditions. Through their art, the people of Tanzania present a way of life very different from the western world.

This documentary will tell the story of three men and their intertwining connection to the art of the Makonde people: Miroslav Sirs, Tindo Lichanda and Rashidi Mzuguno.  This film will show the journey of a men driven to introduce the world to the people of Tanzania. It will show the culture and the simple life behind this unique art that defines the Makonde ethnic group.  Most importantly it will show the visually stunning and thought provoking craftsmanship that audiences will thoroughly enjoy.

Tindo Lichanda is a sculptor from Nwanda.  After settling in the Chikundi village, he built a life for himself and his family by selling his works. Rashidi Mzuguno is a painter and the son of David Mzuguno, a famous painter.  Miroslave Sirs (Miro), an art dealer, is the only character driving this film not of the Makonde people.

He was an engineer from the Czech Republic and discovered his greatest passion  for Makonde artwork in 1998. During a five-year stay in Africa for his work, his his passion grew for the African people, their culture and their artwork. Particularly enthralled by Tanzanian artwork, he then dedicated his life to show the rest of the world the Tanzanian culture. Miro works with dozens of artists from the Makonde ethnic group and exhibits their artwork at his gallery in the Czech Republic, the Impala Gallery, as well as in other galleries all over Europe.

The film will open with a small and dusty village in the early morning.  The sunrise filters through the cashew trees and chickens dash between the straw huts. The women walk around carrying water buckets on their heads, the children wait for the public bus to school and early morning merchants organize their stands with seasonal fruits and vegetables.

Tindo, a slim black man with colorful beads around his neck, walks ten kilometers from his home. He woke at 4:30 a.m. to collect the wood needed for his carving. He is conducting a search for wood suitable for his statues. The land near him is barren and he spends over two hours to find the perfect piece. Once he finds the wood, Tindo carries it home to start his work. He carves small pieces out of the wood as the children of the village flock around him. They laugh, play and fool around while watching his unique form of artwork come to life.

Tindo took up wood carving in 1961 under an apprenticeship  with his father. When his family finally settled in the Chikundi village, Tindo established himself as an artist began creating and selling his pieces on his own. His son, Tobias, follows in his family’s footsteps and also works as a wood carver.  He is the manager of the recently opened Makonde Centre located in Chikundi.  This is the facility where  festivals,  music concerts, and markets take place. It is a pivotal location for the Makonde in the area.  It allowed them to gather together, have ritual dances, and listen to the local music.

The focus will then fall on Miro at his gallery in the Czech Republic. The place is filled with a cornucopia of pieces he has collected from various Makonde artists. He will be shown describing how he came to find the Makondes, how he feels such a powerful connection with them and he values them so highly. Then we will show his arrival to the village; the people host a festival in honor of his arrival. Miro brings gifts for the children  and takes part in their football games.

The next part of the film will center on a painter, Rashidi.  His first scene will begin with him intricately adding a detail to a canvas before laying it out to analyze.  As the painting continues, he will describe to the audience the process he engages in and what methods he uses for his work. Rashidi lives in Kibamba village, not so far from Dar Es Salaam, the largest city in Tanzania. He is a perfectionist who strives to do work that would make his ancestors proud.

Rashidi followed in his father’s footsteps when he became a painter. His now deceased father taught Rashidi the history, culture and style of the Makonde people.  He still adheres to his father’s teachings even today.   Rashidi hopes to continue his father’s legacy by teaching his children to paint.

The Makonde people are a resilient people. They have resisted persecution by Arab countries. They migrated south to escape enslavement by the Ngoni peoples of Northern Africa. The rebelled against German colonizers in the late 19th century and refused to pay taxes under the rule by the British. Despite all of this, they managed to hold on to their traditions. In 1964, Tanzania finally gained independence from the British. ­

“Ages ago, a living creature came to one place on the banks of the Ruvuma River. This creature walked upright but did not look like a human being. He did not bathe, did not cut his hair, and only ate and drank a little. He he felt lonely and bored. He then took a piece of bush wood and sculptured a creature from it. He then stood the lifeless creature on the ground and fell asleep. Overnight, this creature came to life as a woman. They were happy together. They bathed and he became a full man while she became a full woman. They ate and drank and settled on the banks of the Ruvuma River.

Later on, the woman gave birth to a dead child. They left searching for another place to have better luck, but another dead child was born. Finally, they moved away from the river and settled on the water less Makonde Plateau. At this place, the woman gave birth to many living children.”

This is the creation legend of the Makonde people. This myth will be a theme to the artwork displayed in the film and will help link the stories three men we will follow. The compelling stories of these three men, the history of the Makonde people and their myths will all be intertwined in this documentary

wood2

Posted on Leave a comment

הדייג

 לצד צמיחה דרמטית של אוכלוסיית בני האדם על כדור הארץ, מצטמצמות כיום עתודות המזון בעולם. המשבר קרוב מאי פעם למרות מראית העין של השפע בחיינו. הים גוסס, לאחר שהיה לנו לאורך הדורות מקור מזון מרכזי. קהילות דייגים ברחבי העולם ישקפו את האסונות הפוקדים את הים, דרך תנובת הרשת המצטמצמת שלהם.

 הסרט הוא ניסיון להציף את אחת הבעיות האקולוגיות הגדולות והמשמעותיות ביותר של דורנו – מצבם המדאיג מאוד של ימי העולם. בתהליך ההפצה שלו חומרי הסרט יעובד ויפורקו גם לתוכן שיוצג במדיה חדשה. 71% מכדור הארץ שלנו מורכבים מאוקיינוס. מאכלי ים הוא המקור העיקרי לחלבון למיליארדי אנשים על פניו. הקשר של האדם לים היה מאז ומעולם קשר קיומי הדוק. עוד בימי קדם שהשם “שבעת הימים” תיאר את מקווי המים שהיו ידועים אז ועד היום ששם זה מתאר את כל האוקיינוסים המוכרים בעידן המודרני.

AAA_8089

הסרט עוקב אחר סיפוריהם של קהילות דייגים ברחבי העולם, גברים ונשים שחייהם מסתמכים על כמות הדגים שהם יביאו עימם הביתה בסוף היום, זה מזונם וגם פרנסתם. קהילות אלו ראשונות להבין על בשרן, את מה שכבר ידוע כיום לכל מי שמצוי באסונות הסביבתיים הגלובליים – החיים הימיים מדלדלים מיום ליום. אחריות כבדה מוטלת על כתפי הדייגים במציאת האיזון בין הכרח הפרנסה ובין השמירה על הים ועל היצורים החיים בו תוך הקפדה על דייג מבוקר. איזון זה מופר כמובן על ידי דייג מתועש וחסר גבולות.

אנחנו מבקשים להציג את מערכת היחסים העדינה בין הדייגים ובין הים. זהו סיפור על האנשים של הים, מתרבויות שונות ומנופים מהפנטים שונים. לאורך השנה האחרונה נסענו ונפגשו עם הדייגים המקומיים באי קלימנוס ביוון, טנזניה, מדגסקר, פטגוניה, ובימים אלה ממש אנחנו מצלמים בפורטוגל. למדנו במהלך המסעות הללו כי האנשים האלה חולקים אורח חיים דומה מבלי שפגשו האחד את השני.

 

fisherman

הפרויקט שלנו מבקש לחצות את כל הימים – שבעת הימים כפי שתוארו בעת העתיקה – האוקיינוס ​​הארקטי, האוקיינוס ​​האטלנטי הצפוני, האוקיינוס ​​האטלנטי הדרומי, האוקיינוס ​​השקט הצפוני, האוקיינוס ​​השקט הדרומי, האוקיינוס ​​ההודי והאוקיינוס ​​הדרומי. בתחקיר שלנו חקרנו ואיתרנו מספר קהילות דייגים פוטנציאלים לתיעוד בכל אחד מהימים הללו, שיכולים להשתתף בפרויקט שלנו ולייצג את החזון שלנו. רובם ככולם במשבר העמוק אי פעם מבחינת כמו הדגה שהם צדים.

דייגים אלה נושאים מדי יום בעול הפרנסה ההופכת להיות קשה יותר ויותר. רובם מסרבים לוותר על הקשר עם הים ומקפידים לשמור עליו, משום שהם חשים מחוברים אליו עמוקות. הם מבינים כי המשבר האקולוגי אליו נקלעו הימים הם בהכרח אחריות האדם המודרני, מימי המהפכה התעשייתית ועד היום. כאמור המשבר רק מחריף והסרט הזה מבקש להניף דגל שחור נגד כל התעשיות המחריפות את מצבו החמור של הים בכל רגע ורגע, בתקווה שזה יביא לשינוי דחוף בתודעה.

1

מדובר בהפקה שתצולם ברחבי הימים בעולם כולו. ההיקף הבינלאומי של ההפקה מתאפשר הודות לפאולה פייפרמן (בתמונה), הצלמת וחוקרת הימים השותפה ליצירתה. הודות לה יש לנו נגישות והזדמנות להציג מקומות אקזוטיים מקצות העולם, שרק מעטים מגיעים אליהם.

הכוונה שלנו היא להתאים כל יבשת/ארץ שבה יוקרן הסרט תותאם גרסה משלה. לא מדובר רק בשינויים של שפה, אלא בדגשים של תוכן, כך שיושם דגש מיוחד בכל גרסה, על הצגת הים הגובל בחופיה של המדינה המשדרת. כלומר זה יהיה אותו סרט בינלאומי, שבו יוצגו דייגים מכל העולם שיישקפו ברמה מקומית את המשבר האקולוגי שחווה הים.

המאמצים הבינלאומיים במאה ה-20, להגדיל את זמינות המזונות העשירים בחלבונים, הובילו למאמצי הממשלות להגדיל את ענף הדיג. מדיניות חיובית, הלוואות ותמיכות הולידו עלייה מהירה של פעולות דיג תעשייתיות גדולות, שהחליפו במהירות ספנים מקומיים, כמקור אספקה למאכלי ים. ציי דיג בעולם מבצעים דיג מסיבי ובלתי מבוקר כדי לשמור ביקוש, ולא מאפשרים התחדשות של אוכלוסיות דגים. דיג של רוב הזנים המבוקשים, כמו: הכתום roughy, בס ים צ’יליאני, וטונה הכחולה סנפיר, קרס.

ספינות דיג גדולות שנועדו ללכוד יצורי ים שוכני מעמקים, ברצפת האוקיינוס, תרמו אף הן לנזקי המערכת האקולוגית של האוקיינוס. משקעים המכילים מזהמים שבו והתרווחו בעבר לתוך האוקיינוס ​​ושרשרת מזון. שלל הלוואי, שיכול להגיע לכדי 90% ממה שהוא נתפס ברשתות אלה, לעתים קרובות נזרק חזרה לים למות.

הצהרת כוונות

פאולה היא אמנית וצלמת טבע ועבודתה מכתיבה סגנון מסויים. כפי שתבחינו במצגת הוידאו של הפרויקט היא איננה צלמת שגרתית והיא מתמודדת עם תיעוד האובייקטים המצולמים ועם סביבת חייהם יוצא דופן. העדשות רחבות ולמרות זאת הגיבורים נדמים קרובים מאוד לצופה במסך. המבט של הצלם הוא סבלני וסקרן, כפי שטבעי שיעשה צלם טבע, אם הוא מבקש ללכוד את רגעי הקסם שהטבע מזמן. הסגנון שלה אומץ על ידינו בשמחה, משום שהוא מאפשר ליופיו של העולם, האדם ובעיקר הים לפרוץ דרך המסך עד שאפשר כמעט לחוש אותו. פאולה היא הצלמת הראשית של הסרט והבחירה בנקודת מבטה המיוחדת להוביל את הסרט היא מכוונת, ונועדה לאפיין את הסגנון הוויזואלי של הסרט. צריך להבין שעבור הדייגים העולם לא מסתיים על פני האדמה ופני המים, כמו למרבית בני האדם. לעיתים מרכז עולמם הוא דווקא מה שמתחת לפני המים. מצב הביניים המתואר בתמונה הנ”ל, חצייה מתחת למים וחצייה מעל, הוא מצב טבעי אצל פאולה. האמת היא שבכל רגע שזה מתאפשר היא מבקשת לצלול עם מצלמתה אל מתחת לפני המים, אל העולם הרבגוני והמופלא הזה, הגווע כעת לנגד עיני מצלמותינו. מתחת לפני הים נפעיל בנוסף גם את מצלמות הגו-פרו החדשות, המאפשרות גמישות יוצאת דופן לצד איכות העולה על צילומי ה- HD. אנחנו נצמיד את המצלמות לדייגים ולחבריהם ונעקוב אחריהם מקרוב ומרחוק, באמצעות מצלמותיה הנוספות של פאולה. מצלמה וידאו נוספת תעסוק באיסוף עדויות. זו תהייה מצלמה דוקומנטרית קלאסית שעיקר תפקידה הוא איסוף הקולות של הדייגים, והנצחת פניהם צרובות השמש לצורך פרויקט התיעוד האינטרנטי. בכוונתנו למפות ככל יכולתנו את מפת העולם בעדויות של דייגים מודאגים שידגימו לצופים בעולם את חומרת המצב.